הדור הצעיר בישראל עבר בעשור האחרון טלטלות חריגות בהיקפן: מגפה עולמית שהותירה חותם על שוק העבודה ועל מערכת החינוך, מבצעים צבאיים חוזרים ונשנים ומלחמה שפתחה מחדש שאלות יסוד בנוגע לביטחון, יציבות ומסלול חיים. למרות זאת, וכמעט באופן פרדוקסלי, דווקא בעיצומם של האתגרים הללו נחשף סימן מזהה אחד של הדור הזה: הוא לא מוכן לקבל אוטומטית את מה שהתקבל כמובן מאליו בעבר. הוא בוחן מחדש כללי משחק, מערכות מוסדיות והרגלי עבודה – וחלק מהמסקנות שלו צריכות להדאיג אותנו הרבה יותר מהמשברים עצמם.
דוח הלמ"ס האחרון ממחיש זאת היטב. שיעורי ההשתתפות של צעירים בשוק העבודה נמצאים בירידה, ובמקביל נרשמת עלייה במספר העוזבים את הארץ בגילאים שנחשבים חיוניים לצמיחה כלכלית. מגמות אלה אינן תוצאה של "חולשה" או "עצלות". להפך: הן משקפות דור שמודע היטב לערכים הכלכליים שסביבו, להשוואות בינלאומיות, לעלות מול תועלת, ולאפשרות לבחור מסלול חיים אחר כאשר המציאות המקומית אינה משרתת אותו.
הדור הזה אינו מוותר על עבודה. הוא מוותר על שיטות עבודה שלא מכבדות את הזמן והבריאות שלו. הוא מוותר על מודלים שבהם העבודה בולעת את החיים, בעוד השכר נשחק מול יוקר המחיה. הוא מוותר על מסגרות שלא מציעות אופק. במקומן, רבים פונים ליזמות, עובדים כעצמאים, משתלבים בכלכלה הדיגיטלית או מפתחים מסלולי קריירה גמישים שדורות שלפניהם לא העזו אפילו לדמיין.
דווקא משום כך, התגובה הציבורית המבקרת אותם כ"דור מפונק" רק מעמיקה את הפער. מדובר בדור שמוכיח יכולת אדירה ללמוד מהר, להתאים את עצמו לשינויים טכנולוגיים ולייצר פתרונות יצירתיים במציאות מורכבת. רבים מהם פותחים עסקים כבר בשנות העשרה, מאמצים כלים טכנולוגיים מתקדמים ומזהים מגמות בשוק העבודה הגלובלי בדיוק של כלכלנים מנוסים. הם לא פחות שאפתניים – הם פשוט שואלים שאלות שאנחנו עצמנו לא שאלנו.
ומכאן עולה השאלה המהותית: איך יכולה ישראל לדבר על עתידם של ילדים אם הדור שאמור להוביל את הכלכלה בעשרים השנה הקרובות מאבד אמון ביכולת המדינה לספק תנאים בסיסיים לצמיחה? אם האנשים שאמורים לבנות את ישראל של מחר כבר לא בטוחים שהם רוצים לבנות את חייהם כאן?
המשמעות ברורה: לא ניתן לדבר על רווחתם של הילדים של היום, בלי לדאוג לבני ה-20 עד 40 של היום. אם ישראל רוצה לייצר עתיד ראוי לדור הבא, היא חייבת להבטיח שמי שעומד כעת בצומת ההחלטות של חייו יראה כאן אופק. זה אומר שוק עבודה גמיש ומכבד, התמודדות אמיתית עם יוקר המחיה, מדיניות שמתגמלת מצוינות ולא רק הישרדות, ומערכת כלכלית שמסוגלת להתאים את עצמה למציאות שבה הצעירים אינם נוטים להתפשר.
בסופו של דבר, הרצון להבטיח עתיד לילדים אינו יכול להיות סיסמה. הוא חייב להיתרגם ליצירת תנאים שבהם הדור שיביא אותם לעולם יבחר להישאר בו. כי מדינה שלא מצליחה לשמר את הצעירים שלה תתקשה מאוד לגדל את ילדיהם.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית לשיווק וקהילות, ומלווה חברות וארגונים בפיתוח אסטרטגיות צמיחה
