"ציפיות סטטיות" הן אחת ההטיות המוכרות בכלכלה ובחיים בכלל. הציפייה שמה שהיה הוא מה שיהיה גורמות לנו לעיוורון המציאות. הכסף שאנחנו מכירים הוא לא הצורה היחידה לשימור ההון.
לפני כ-5,000 שנים העם אורוכ הקדום, שחי בדרום עיראק של היום סחר במתכת הכסף. לא במטבעות, אלא "בשקל כסף". במקומות שאין אמון לא סוחרים ב"טבין ותקילין" – במטבעות שקולים מראש שחוסכים זמן, כי לא מאמינים ל"טבין", לכך שהם לא מזייפים במשקל.
ככל הנראה בתקופה מאוחרת יותר הם הגיעו ליחידה מוסכמת, שמשקלה 8.3 גרם, שאורגנה ליחידה. היוונית והרפובליקה הרומית – כמה מאות לפני הספירה הנוצרית, החלו לסחור במטבעות כסף וזהב. המעבר לסחר בזהב ביומיום ביטא צמיחה ועושר גדול יותר. באותה עת הזהב נסחר ביחס קבוע לכסף.
בבבל, למשל, היחס בין מחיר הכסף למחיר הזהב היה 1:10. הפרסים סחרו ביחס של 1:13 ובתקופת יוליוס קיסר הזהב נסחר ביחס של 1:12 לכסף.
כשארה"ב נוסדה היחס בין המתכות היה 1:15 – יחס שהתקבע בחוק. אלא שאחרי שזנחו את הסכם ברטון-וודס, בשנות ה-70 של המאה הקודמת, היחס הזה נותק והמתכות החלו להיסחר בשוק החופשי, מה שהביא את היחס הזה לרמה הנוכחית של 1:72.
כעת אנליסטים רבים מצביעים על "בועה" במחיר הזהב, בגלל אותו יחס שנראה להם כעת מופרך. אלא שנראה שהציפיות ליחס דומה לעבר הן שנראות מופרכות. הכסף שינתה את ייעודה והיא משמשת בעיקר לתעשייה ואילו השימוש הזניח בזהב הוא שימוש תעשייתי והשימוש הנפוץ יותר הוא כנכס. בנקים מרכזיים משתמשים בו לשימור רזרבות, כמו גם משקיעים.
למעשה הוא מתפקד באופן דומה לביטקוין, שגם הוא נכס ולא מטבע, אפילו שזהו שמו – "קוין". ומכיוון שיעודן של המתכות שונה אין עוד שום היגיון בקביעת יחס ביניהן. לפי המגמה כעת, נראה שהיחס בין מחירי המתכות ימשיך לגדול, כפי שאף אחד לא מצפה ליחס קבוע בין מחירי החיטה למחירי הקפה, למשל.
הכסף נצרך בכמות של כ-680 מיליון אונקיות בשנה, שרובן משמש לתעשייה. עיקר הביקוש הגואה לכסף הוא מצד התעשייה שתומכת בייצור המואץ של הבינה המלאכותית, שדורשת יותר מהמתכת הזו מכפי שמיוצר בשנים האחרונות. זו הסיבה לכך שמחיר הכסף מאמיר.
לעומת זאת מחירי הזהב מאמירים מכיוון שהבנקים המרכזיים זונחים את הדולר והאירו, בעיקר לטובת הזהב. גם במגמה הזו לא מסתמנת מגמת היחלשות.
הרזרבות המבטיחות כיום הם הזהב והקריפטו. לא מן הנמנע שיתפתחו חלופות נוספים לשימור ההון – יש צורך כזה בשימור הון סולידי, בעל סחירות שאינה תלויה במדינה מסוימת. יתכן שאנחנו לא נותנים את דעתנו לכך שמדובר במגמה מתמשכת של אובדן אמון בשיטה הישנה, שכנראה קשור בצורך חדש בעולם בו כמות ההון גדלה בקצב מואץ וגם במגמת פיזור ההון.
חכמת השוק
השוק מרגיש טוב יותר מכל כלכלן את הסיכונים הגיאופוליטיים, כך שבעלי הון גדול מאוד לא מעוניינים לשים את כספם בצד אחד של הגלובוס. ארה"ב היא עדיין המעצמה הגדולה בעולם, אך התפיסה הדו-מעצמית כבר מזמן לא נכונה.
במאה הקודמת היה מאבק גלוי בין ארה"ב לבריה"מ ובנות בריתה וכשהגוש הקומוניסטי קרס היה ברור שידה של ארה"ב על העליונה. אבל מאז התחזק גוש האירו וסין התנתקה מהגוש הקומוניסטי והיא בהחלט מעצמה בפני עצמה. ויש עוד חלופות חזקות בעולם, כך שהמגמה הנוכחית מצביעה על עולם רב-מעצמות – על פיזור גדול יותר של ההון.
בעולם המודרני הבנקים המרכזיים לא יוכלו לשמר את כוחם באמצעות המטבעות המקומיים בלבד. בעולם המודרני כוחן של חברות הענק גדול יותר מכוחם של בנקים מרכזיים רבים בעולם, כך שכללי המשחק הישנים של הכסף משתנים.
מעניין