שנים רבות מדינת ישראל חיפשה יתרון כלשהו. זה התחיל עם חקלאות מקומית, בעיקר כזו שדרשה מים, שלא התאימו למדבר המקומי. זה המשיך לניסיונות לפתח כל מיני תעשיות מקומיות שעושות אותו דבר כמו בחו"ל אבל "תוצרת הארץ".
על הדרך גם היינו בטוחים שלא יתכן שהמקום היחיד במזרח התיכון שלא בורך במשאבי טבע יהיה ישראל. ניסינו חיפשנו, אבל נפט לא מצאנו. בסוף הגיעו תגליות הגז, שבירכו אותנו במשאב חשוב, אבל הן הגיעו כשהכלכלה הישראלית במקום אחר לגמרי.
רבות דובר על תעשיית ההייטק המקומית. זו שפרחה החל משנות ה-90', והביאה את ישראל למצוא את היתרון היחסי שלה – המוח היהודי, היכולת היזמית, יחד עם אקו-סיסטם מפותח, ותהליכי התבגרות שונים מאשר בשאר העולם (הצבא). השנה האחרונה הביאה 'טוויסט' קטן בעלילה, ההייטק הישראלי קיבל כיוון מעניין יותר.
שנת הסייבר והדיפנס הישראלי
2025 תסומן כשנה שבה הדיפנס הישראלי תפס תאוצה. ישראל הייתה שחקנית נכבדה בשוק התעשיות הביטחוניות, מציגה קבועה בתערוכות, עד שבחלק מהתערוכות אפילו החליטו לגרש או לסגור את הדוכן הישראלי מחשש מהתחרות המקומית. צחוק בצד, המלחמה בת השנתיים שמה את התעשייה הביטחונית המקומית גבוה על המפה.
לא מעט חברות ישראליות בתחום הבטחוני נסחרות בבורסה הישראלית. חלקן קטנות מאוד, ופעילות לרוב מול צה"ל, עם היקף פעילות מינורי גם בחו"ל. השנה הזו, הייתה שנה שבה תעשיית הביטחון הישראלית הגיעה לקדמת הבמה, עם הוכחת יכולות מרשימה לאורך זמן, ועם לקוח מוביל משמעותי בדמות צה"ל.
היצוא המקומי תופס כיוון
כשסוקרים את העסקאות שבוצעו השנה בישראל, מגיעים להיקף של מעל 7.5 מיליארד שקלים, רק השנה. עיקר ההזמנות מגיע לאלביט מערכות, עם שתי עיסקאות משמעותיות, אבל מתפזר על פני חברות רבות.
אלביט מציגה צבר הזמנות קדימה של 25 מיליארד דולר, אבל גם מנועי בית שמש הציגה לאחרונה עסקה בהיקף של 1.2 מיליארד דולרים עם Pratt & Whitney. לאלה אפשר גם להוסיף את רפאל ואת התעשיה האווירית עם עסקאות במיליארדי דולרים.
אבל מה שיפה לראות הוא שעליית המדרגה של התעשייה הביטחונית הישראלית לא נעצרת רק במקומות שבהם יש טכנולוגית עילית ישראלית, אלא גם לחברות שעד כה עיקר הפעילות שלהן הייתה מקומית, כמו עשות, ארית ופמס.
ההייטק הישראלי מתעצב
שנת 2025 היא שנת שיא בגיוסים בהייטק, כשעיקר הגיוסים מגיע מתחומי ה-AI והסייבר. אם ניקח בחשבון שהסייבר הוא היישום הבטחוני של תעשיית ההייטק, ובעיקר שגם אליו מגיעים בוגרי היחידות השונות של הצבא.
שלושת האקזיטים הגדולים, ששלושתם נרשמו השנה היו בתחום הסייבר. Wiz שנרכשה ב-32 מיליארד דולר על ידי גוגל, סייברארק שנרכשה על ידי פאלו אלטו, ב-26 מיליארד דולרים, וארמיס שנרכשה על ידי ServiceNow בעסקה שעשויה להגיע לשווי של 8 מיליארד דולרים.
לפי דוח של רשות החדשנות, כ-32% מהיקף ההשקעות בהייטק הישראלי הגיעו לתחום הסייבר. זהו הנתח המשמעותי ביותר בהיקף ההשקעות בהייטק הישראלי.
המשמעויות למשק ולכלכלה המקומית
1. היתרון היחסי יישאר ואף יגדל
המשמעות המיידית היא די ברורה: המשק הישראלי מגלה את היתרון היחסי שלו. קרקע פוריה לפעילות סייבר דרך יחידות הצבא השונות, הנגישות של הצבא לשנתוני הגיוס המלאים, מתוכם אפשר לבחור את הטובים ביותר, יחד עם תהליכי הכשרה אינטנסיביים, ושנים של התנסות לאור צרכים ואיומים אמיתיים, מספקים את הכר הפורה לצמיחה של פעילות סייבר.
לקוח משמעותי ואיכותי בדמותו של צה"ל מוסיף יתרון ונגישות לחברות נשק ואמצעי לחימה מקומית, כשגם כאן, לצערנו, היקף האיומים, עוצמתם ורמת המיידיות שלהם מחייבת פתרונות מהירים, והם מהווים גם כן בתורם מצע פורה לפריחה של תעשיות ביטחוניות.
המשמעות ליזמים ברורה. הקרקע הפורייה הזו מייצרת תנאים עדיפים להקמת פעילות שקשורה לסייבר ולביטחון. יותר כסף והשקעות ייכנסו לתחום, וזה בתורו יגדיל את האטרקטיביות שלו, וימשוך אליו מוחות טובים יותר. האפקט הזה ייצר ספירלה שתגדיל את החלק של התעשיות הביטחוניות והסייבר בפעילות המשק המקומית.
2. משקיעים חיפשו את הסיפור
סיפור התעשיות הביטחוניות נמצא כאן, והוא יישאר כאן. התנאים המקומיים אף ישרתו אותו לטובה, ויגדיל את סיכויי ההצלחה בישראל. אבל זה לא אומר שצריך לקחת כל סיפור כהווייתו.
אפשר לקחת את הלקח של ארית כדוגמא טובה לכך. חברת ארית, ביקשה לבצע הנפקה של החברה הבת רשף טכנולוגיות, אך השוק לא קיבל זאת בעין אוהדת. לא את המהלך, ולא את השווי שניתן לרשף טכנולוגיות. המניה הגיבה בירידות חדות, ולבסוף ביצעה הנפקה פרטית בהיקף נמוך הרבה יותר.
3. לתעשיות אחרות יהיה קשה יותר
לתעשיות שאינן תעשיות ביטחוניות וסייבר, יהיה קשה יותר. הייטק מקומי עדיין יצליח, אבל יהיה קשה יותר לגייס כסף ועובדים חזקים. אבל הקושי העיקרי יהיה לתעשיות מסורתיות שפועלות בישראל: חברות מקומיות שיש להם מוצרים סטנדרטים, ימשיכו לייצר במקומות אחרים, ישאירו אולי את המטה כאן, גם זה לא בטוח.
היתרון הייחודי לישראל, בדמות הצבא – בין אם כלקוח עיקרי, בין אם כמצע לפעילות של שנתוני גיוס שלמים, ולהתנסות אינטנסיבית, לא חל עליהם, ולכן יהיה להם קשה יותר. לזה נוסיף שער חליפין שלא ייעצר כנראה, ונקבל משק מקומי שעיקר הפעילות הגלובלית שבו תהיה הייטק, בדגש על סייבר. פעילות שאינה הייטק תתמקד בעיקר בתעשיות הביטחוניות. תרצו את זה במילים אחרות, מי שמייצר נעליים או כסאות פלסטיק, יכול אולי לבנות על השוק המקומי, אבל שלא יבנה על ייצוא לחו"ל.
התהליך הזה נמצא בעיצומו, ונגיד בנק ישראל בעצמו אומר שהצורך של המשק הישראלי בהתערבות בשער החליפין פחותה יותר מבעבר, גם כי התעשייה הישראלית יודעת טוב יותר להתמודד עם שער מקומי חזק. אחד הדברים שמשחקים לטובת ההייטק המקומי הם מתח הרווחים הגבוה ויתרונות תחרותיים שמאפשר להם להתמודד עם התחזקות שער החליפין.
כמשק, אנחנו נצטרך להחליט האם התהליך האבולוציוני הזה שקורה מול עינינו חזק מספיק כדי להמשיך ולקדם אותו, לפעמים על חשבון תחומים אחרים, או שכדאי לגוון את מקורות הפעילות של המשק המקומי. לדעתי התשובה היא ברורה, והגיוון עדיף.
