הסיבוב הנוסף בין טראמפ לפאוול, הפעם המחיר עלול להיות כבד

נשיא ונגיד הפד, מתח מתמשך

את הסיפור בין טראמפ לבין הנגיד אפשר להתחיל באמירת רקע. מתח בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי הוא לא משהו מיוחד, אפילו אפשר להגיד שזה חלק מהתפקיד. מתח היה בין רייגן לוולקר, בין בוש הבן לברננקי. אבל אחרי שאמרנו את זה, אפשר ביושר רב להגיד שהמתח בין טראמפ לפאוול זה סיפור אחר לגמרי.

בארה"ב יש משפט שאומר "It's not done", יש דברים שלא עושים, אבל המשפט הזה לא חל על הנשיא המכהן. אי אפשר לייפות את המציאות ביחסים שבין טראמפ לפאוול, בעוד שהאחרון שמר על ארשת ממלכתית, הרי שהנשיא השתמש כלפיו במילים בוטות ובהתבטאויות וכינויים שלא אומרים לא בממשל, ולא בין מבוגרים. היחסים בין השניים הם על גבול ה-Abuse של הנשיא בנגיד.

וצריך לזכור שאת פאוול מינה טראמפ בכבודו ובעצמו. אבל טראמפ אוהב שהדברים נעשים באופן שהוא רוצה, ואם זה לא קורה, הוא מבחינתו הכל כשר במאבק. כאן אנחנו מגיעים לחלק השני.

חלק שני – המאבק והניגודים

נתחיל מזה שמדיניות הריבית של פאוול זכתה לביקורת. הוא לא הפסיק את מדיניות הריבית הנמוכה וההרחבות המוניטאריות, גם כשהיה כבר ברור שהמשק האמריקאי יוצא היטב מתקופת הקורונה, ובכך הוא החריף משמעותית את האינפלציה בארה"ב. יש שאומרים שהמשך המדיניות המרחיבה זיכתה אותו בכהונה שנייה על ידי ביידן. היו רינונים שההחלטות שקיבל פאוול היו נגועות בהיבטים פוליטיים. לדעתי הביקורת כלפי פאוול הגיע לאוזניו של טראמפ.

בעצם טראמפ מרגע שנכנס לתפקיד, הביע חוסר שביעות רצון מפאוול. הוא לא היסס בלבטא את זה. מה שכן, טראמפ בהיותו טראמפ, נהנה מאוד מהעובדה שהמדיניות המוניטארית של הפד סייעה להוריד את האינפלציה. בכל הזדמנות טראמפ טרח להזכיר שהאינפלציה ירדה בתקופתו, למרות הירושה הקשה מביידן.

טראמפ, בהיותו טראמפ, כמובן אמר שמי שניצח את האינפלציה היה…ובכן…הוא עצמו. מיליגרם אחד של קרדיט הוא לא חלק עם פאוול, למרות שברור לכל בר דעת שהמדיניות המוניטארית של פאוול סייעה ואף היתה הגורם המכריע בהדברת האינפלציה. לא המכסים של טראמפ, ולא מדיניות הנפט של הנשיא. סורי דונלד.

אז כן, טראמפ בהחלט נהנה מהמדיניות המוניטארית של פאוול, אבל לא הסכים לגובה הריבית, דרש להוריד את הריבית כמה שיותר, וכמה שיותר מהר. כשלא קיבל את זה, זה רק הכעיס אותו יותר ויותר.

חלק שלישי – ההחלפה

במהלך ההתנצחויות המילוליות של טראמפ עם פאוול, השתעשע הנשיא באפשרות להחליף את היו"ר. אחרי שהבין שהתהליך יהיה ארוך, כשכלל לא בטוח שבסופו של התהליך הוא יצליח להדיח את פאוול, ועל הדרך הוא יקבל תנודתיות וירידות בשווקים, החליט טראמפ לסגת מהסיפור. לא בלי מחאות, שאותן הוא השמיע בכל הזדמנות.

בהמשך לסאגה של השניים, נפלה לידי הנשיא כפרי בשל הזדמנות. ההזדמנות הגיעה בדמות שיפוצים שבוצעו בבניין הפדרל ריזרב בוושינגטון. השיפוץ, למרבה הפליאה של הנשיא הגיע לתקציב דמיוני של 2.5 מיליארד דולר. טראמפ, בהיותו איש נדל"ן הבין טוב מאוד שיש כאן אפשרות לתפוש את פאוול בנקודה בעייתית.

נגיד הפד מעיד בפני וועדות של הסנאט ושל בית הנבחרים פעמיים בשנה, ובמהלך ימי העדות האלה, נשאל פאוול על השיפוצים האלה. פאוול כמובן אמר, ובצדק, שמדובר בשיפוצים שעברו את כל תהליכי הביקורת הדרושים. אין כאן כמובן שיפוץ יוצא מגדר הרגיל, למרות ההיקף הדרמטי, היקף שחרג משמעותית ממה שאושר, עדיין מדובר בשיפוץ בניין, ללא היבטי פאר ורהבתנות מיותרים.

בהתחלה העניין שכח ונרגע, אבל אצל טראמפ, כמו אצל טראמפ שום דבר בעצם לא רגוע. אמנם הנשיא הבין שהוא לא יכול להחליף את יו"ר הפד, ועם זה הוא איכשהו הסכים, אבל החשש של טראמפ היה שפאוול יישאר במועצת הנגידים. באופן הזה, יהיה רוב קולות של אנשים שלא הוא מינה, או שאינם 'עושי דברו'. טראמפ לא יכול היה להסכים לזה, וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הנוכחית.

פאם בונדי, שרת המשפטים, נחשבת למאוד מקורבת לטראמפ, והיא זו שאישרה חקירה נגד פאוול על כך שהשיפוץ בבניין הפד חורג מכללי מנהל תקין, ועל כך שפאוול שיקר לקונגרס בעדותו כשנשאל על שיפוץ הבניין. בואו נשים את הדברים על דיוקם, טראמפ לא מתעניין בכללי מנהל תקין. טראמפ מעוניין להעיף את פאוול, לא רק כיו"ר אלא גם ממועצת הנגידים. החקירה נועדה לסמן לפאוול את הדרך החוצה מבניין הפד לגמרי.

עדיין לא נאמרה המילה האחרונה

נכון לעכשיו, אף אחד לא באמת מאמין שהחקירה אכן תניב האשמה פלילית כלפי פאוול. כולם מזהים חקירה פוליטית מרחוק, ולמרות שטראמפ בעצמו חווה חקירות שהוא הגדיר כפוליטיות, ואף פאם בונדי הצהירה שהיא לא תהיה עושת דברו של טראמפ, בפועל החקירה הזו מרוחה כל כולה רצון של טראמפ להבטיח לעצמו פדרל רזרב כנוע.

כאן בדיוק טמונה הבעיה. אם טראמפ אכן יצליח במלאכה שלו, וימנה נגיד פד חדש וצייתן, יחד עם מועצת נגידים צייתנית, שתוריד את הריבית במהירות ובחדות, הרי שהנשיא עלול מהר מאוד לגלות שהרווח שהוא מקבל בטווח הקצר, בדמות שליטה שלו על הפד, יכול להתברר כנזק משמעותי לאמון במוסד החשוב הזה.

אם השווקים, המשקיעים, המדינות שמחזיקות רזרבה דולרית, יחשבו לרגע שהפד נשלט על ידי טראמפ, הרי שזה ישפיע דרמטית על שער הדולר, זה ישפיע על תשואות איגרות החוב של ארה"ב, ויכול לעלות לארה"ב במעמדה הבכיר ככלכלה המובילה בעולם, ולפגוע במעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה הכללית.

טראמפ עלול לגלות שהוא יכול לנצח את נגיד הפד, אבל לקבל נצחון פירוס, ואז תהיה לו מלאכה קשה מאוד בהחזרת אמון השווקים למוסד הפדרל ריזרב.

נציין כהערה קטנה לסיום, תרחיש כזה, אם הוא יקרה, לא מתומחר בכלל בשווקים. זה ברבור שחור שאם יגיע, יגרור תנודתיות משמעותית מאוד. העובדה שהשווקים לא מתמחרים את התרחיש הזה, לא אומרת שזה לא אפשרי, אלא שהסיכוי לכך עדיין לא גבוה. אני מקווה מאוד שלא נגיע למצב כזה, כי בינתיים טראמפ מתנהל כפיל בחנות חרסינה. הכוורת הכלכלית שאיתו לא עושה הרבה כדי למנוע ממנו לשבור את המטבע החשוב כל כך לשווקים. מטבע האמון.

משה מימון, ראש דסק שוק ההון, ערוץ 10.