השבוע אשתתף בפורום דאבוס היוקרתי בשוויץ. מדובר בצומת של מקבלי החלטות כלכליות בכל התחומים – הפיסקאלי, המוניטרי והעסקי. מדובר בפורום שייסד קלאוס שוואב ב-1971 כ"פורום הניהול האירופאי", במטרה להפגיש את מקבלי ההחלטות באירופה עם האקדמיה הרלוונטית ועם התאגידים המושפעים מאותם מקבלי ההחלטות.
ב-1987 שונה שם הפורום ל"פורום הכלכלי העולמי", שעיקר פעילותו הוא המפגש השנתי בדאבוס. שמו שונה אחרי שהפורום משך מנהיגים מכל העולם, מכיוון שהתברר שיש צורך אמיתי במפגשים מהסוג הזה.
הצורך הזה מובן לגמרי. נבחרי ציבור שהפכו את העסקנות למקצוע, כל כך מנותקים מהשוק, עד שנדמה שחוץ מאותם מפגשים הם לא באמת פוגשים את האחראים האמיתיים ליצירת הכסף ולתנועותיו.
קחו למשל את קמלה האריס. היא החלה את דרכה כתובעת והגיעה לפסגה של סגנית נשיא ארה"ב, אך לאורך כל הדרך התפרנסה מהקופה הציבורית בלבד. לאחרונה פורסם שהיא רכשה בית על שפת הים במאליבו – עיר חוף קטנה בדרום קליפורניה, הידועה כמקום משכנם של מיליארדרים אמריקנים, שבדרך כלל מחזיקים שם בית שני.
האריס ידועה כאקטיביסטית אקלים, מאלה המתריעים מפני אסונות של הצפת ערים. כך למשל, בנאום באוניברסיטת מיאמי ב־2023 היא אמרה, כי "לחיות ביישוב על שפת חוף פירושו לחיות בקו החזית של משבר האקלים". היא כמובן גם נודעה ברטוריקה נגד עשירים – בעד הטלת מיסי עושר ואמרה, באותו הנאום, כי "העשירים לא משלמים את חלקם".
ג'נט ילן היא דוגמה נוספת לאישה מוכשרת שתפקדה כל חייה בתפקידים ציבוריים והתמחתה ברטוריקה שלא קשורה למעשים שלה בפועל. היא הייתה ראש הפד ב-2014-2018 ואחרי זה שרת האוצר בין 2021-2025.
אני לא יודע אם השנה היא תשתתף בפורום דאבוס, אך היא הייתה בו בשנים האחרונות ובחודש האחרון היא נאמה ב"כנס הכלכלית האמריקאית", שם היא הזהירה מפני החוב של ארה"ב, "שעלול להגיע בקרוב ל-150 אחוזי תוצר". היא גם אמרה שהגירעון של ארה"ב כעת עומד על כ-6% – "גירעון שעד כה היה רק במלחמות ובתקופות מיתון קיצוני".
אלא שכשהיא כיהנה כראש הפד היא הובילה מדיניות ריבית נמוכה במיוחד ומנותקת מהשוק. כשרת אוצר היא זו שהובילה את הגדלת החוב ההיסטרית וההיסטורית מ-27.8 טריליון ל-36 טריליון! אז מה אכפת לה להסביר כעת כמה זה רע – אף אחד לא מבקש מנבחרי ציבור ומהפקידות הבכירה לתת דין וחשבון על התוצאות הכלכליות של מדיניותם.
בכנס הכלכלה החודש היא אמרה, כי "המדיניות הפיסקלית היא הדומיננטית כיום". בכך היא למעשה מסבירה את מדיניות הפד לפיה הוא נאלץ להוריד ריבית, למרות שהאינפלציה גבוהה – 35% מעל טווח היעד העליון. זאת מכיוון שנוצר לארה"ב חוב אדיר, שסביבת ריבית גבוהה תסכן אותה יותר מאשר האינפלציה. זהו מצב חמור ומדאיג שהיא עצמה הייתה אדריכלית ראשית של היווצרותו.
פסגת הצביעות: אז בשבוע הבא אשתתף באחת מפסגות הצביעות העולמיות – פורום של מקבלי החלטות שמדברים על דברים שהם לא מאמינים בהם באמת. אנשים שמתריעים על הצפת ערים וקונים בית ביותר מ-8 מיליון דולר על שפת הים; אנשים שמדברים על סכנות זיהום האוויר וחוצים את האוקיינוס בטיסה כדי לנאום חצי שעה.
נשמע עיתונאים בכירים מה"טיימס" שגילו לאחרונה בספרו של ניקולס ניארכוס, "The Elements of Power" שהיון-ליתיום נכרה בקונגו על ידי ילדים בני 6; זאת אחרי שבעשור האחרון הם לא הסכימו לשמוע מילה נגד מכוניות חשמליות, או "אנרגיה ירוקה". נשמע את אלה שהובילו הדפסות כסף מתריעים מפני התוצאות של הדפסות כסף. נפגוש את הלוביסטים הכלכליים שמשלמים 25 אלף דולר לשבוע על חדר בדאבוס, כדי להטיף נגד עשירים.
הדיונים האלה מתנהלים בנימוס אירופאי. הם לא יישאלו על מידת האחריות שלהם וישמרו על דיון ברמה האקדמית – על הרצוי לעשות ועל הסכנות המסתמנות. ככל הנראה הנשיא דונלד טראמפ יהיה בין גסי הרוח היחידים שידבר על הדברים האמיתיים ויזכה לבוז מהאגף הגדול מאוד של התקינות הפוליטית.
אבל אלו הם כללי המשחק כיום וערוץ הכלכלה הוא חלק מהמשחק הזה – הוא שואף להיות בכל מקום בו מתקבלות החלטות ובו נפגשים מקבלי החלטות חשובים. מפגשים זה טוב. ננסה לזכור תמיד את תפקידנו כתקשורת שמרנית – לא להיות חלק מצביעות ומסיסמאות נבובות, לדבר עובדות ללא משוא פנים.
