ישראל נוהגת להציג את עצמה כ"אומת הסטארט אפ", ובמידה לא מבוטלת של צדק. אך מאחורי ההגדרה הנוצצת מסתתרת אמת פחות נוחה: לצד הובלה עולמית במחקר, פיתוח וחדשנות כמעצמת הייטק, חסרה לנו דווקא שכבת הביניים הקריטית – הנדסאים מיומנים. אלה שמחברים בין הרעיונות הגדולים לשטח, למפעלים, למערכות הביטחוניות ולאתרים שבהם הדברים באמת קורים.
ההשקעה בהשכלה הטכנולוגית – ובמכללות הטכנולוגיות המכשירות הנדסאים בכל רחבי הארץ – איננה "מותרות". מדובר בצורך לאומי ממשי, כזה שלא ניתן להמשיך להתעלם ממנו.
בעשור האחרון כמעט כל תעשייה חיונית בישראל מדווחת על מחסור חמור בכוח אדם טכנולוגי בדרג הביצועי: הנדסאי מכונות, חשמל, אלקטרוניקה, תכנון ובנייה, רכב, טכנולוגיית מזון, תוכנה וסייבר, ניהול וייעול פרויקטים, בקרה ואוטומציה, קירור ומיזוג אוויר – והרשימה עוד ארוכה.
חברות תעשייה ותשתית מתקשות לאייש משרות; מפעלים מתעכבים בהתרחבות; וקווי ייצור נפתחים בחו"ל לא בשל עלויות, אלא בגלל היעדר כוח אדם מקצועי. גם מערכת הביטחון תלויה כיום, יותר מאי פעם, בשדרה הזו – אנשי השטח המפעילים ומתחזקים מערכות מורכבות: טילים, מכ"מים, מל"טים, לוויינים, מערכות סייבר והגנת רשת. בלי הנדסאים מיומנים שמתחזקים את המערכות הללו, אין מערכות הגנה מתקדמות – ואין יתרון טכנולוגי.
המחסור בהנדסאים, שרוכשים את הידע והמיומנויות שלהם בעיקר במכללות הטכנולוגיות, אינו תופעה חדשה. אולם, ככל שעובר הזמן, ההשלכות שלו רק מחריפות. כבר בשנת 2018, במסגרת הרפורמה האחרונה בהשכלה הטכנולוגית (שאושררה מחדש בשנת 2023), הציבה ממשלת ישראל יעד של הכשרת לפחות כ-15 אלף בוגרי הנדסאים שישתלבו בשוק העבודה. בפועל, נכון לסוף שנת 2023, הוסמכו רק כ-10,000 הנדסאים. מספר ההנדסאים גדל אומנם, אך צרכי השוק גדלו בקצב מהיר בהרבה, והפער רק מעמיק.
הפער הזה איננו תיאורטי, והשלכותיו ניכרות בשטח: בעוד מהנדסים מהווים את זרוע המחקר והפיתוח, הצורך בהנדסאים ככוח המיישם חיוני ונרחב מתמיד: התקנה, בדיקה, בקרה, תחזוקה ויישום של מערכות קריטיות – לא רק בהייטק, אלא גם בתעשיות המים, הבניין, האנרגיה, הרכב, הבריאות והביטחון.
הטכנולוגיה מתקדמת ואין לנו את הלוקסוס להישאר מאחור. דווקא בשוק עבודה דינמי ומתחדש, שבו צעירים מחפשים מקצוע יציב עם ביקוש גבוה, הכשרת הנדסאים היא כרטיס כניסה למשרות חיוניות, מתגמלות ורלוונטיות לאורך עשורים.
הנדסאי, בוגר מכללה טכנולוגית, משתלב במהירות בתעשייה – האזרחית והביטחונית – מתקדם לא אחת לתפקידי ניהול, ובמקרים רבים מגיע לשכר גבוה מזה של בוגרי תארים אקדמיים רבים.
והתמורה למדינה? עצומה. כל הנדסאי שנכנס למעגל העבודה מחזק את שכבת התעשייה שמניבה ייצור, מיסוי, תעסוקה בפריפריה ופיתוח כלכלי מאוזן. בניגוד להייטק, המרוכז ברובו במרכז הארץ, תעשייה טכנולוגית ויצרנית משגשגת גם בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
מעבר לכלכלה ולביטחון, להנדסאים יש תרומה חברתית עמוקה למדינה. הם פותחים דלתות לבני נוער ולבוגרים שהמסלול האקדמי המסורתי לא תמיד מתאים להם. המכללות הטכנולוגיות, הפרושות בכל רחבי הארץ ולמרות תקציביהן הדלים, מטפחות מצוינות לצד פרקטיקה, מקיימות שיתופי פעולה מרשימים עם התעשייה, ומאפשרות מוביליות חברתית אמיתית.
הן מקרבות בין אוכלוסיות מגוונות: צעירים, חיילים משוחררים, מבוגרים במסלולי הסבה, עולים חדשים ותושבי הפריפריה. זו איננה רק השקעה במיומנות – זו השקעה ביכולת של אנשים לבנות חיים, לרכוש מקצוע חיוני מאין כמוהו ומתגמל, ולתרום תרומה מכרעת לפריון ולצמיחה של המשק.
נוכח האתגרים שהחריפו בעקבות המלחמה, מתחדדת חובת המדינה לספק למכללות הטכנולוגיות "רשת ביטחון" יציבה שתמנע את קריסתן. בהיעדר רשת כזו, המשמעות ברורה: פגיעה אנושה בתעשיות, בעבודות השיקום באזורים רבים שנפגעו במלחמה, בהכשרת כוח אדם ובעתיד ההשכלה הטכנולוגית בישראל.
אם מדינת ישראל תמשיך להזניח את התחום, נמצא את עצמנו עם רעיונות מצוינים – אך בלי מי שיוכל לממש אותם. ללא תשתיות מתפקדות, בלי מערכות הגנה מתקדמות וללא תעשייה חזקה, יציבה ועצמאית.
לכן, כדי להבטיח את העתיד של כולנו, נדרש שינוי עומק: הגדלת ההשקעה בהשכלה הטכנולוגית, חיזוק המכללות להנדסאים, הרחבת ההכרה בערך המקצועי שלהן ויצירת מסלול יוקרתי, נגיש ובעל אופק.
צעד משלים ומתבקש הוא הכרה בלימודי ההנדסאים כבעלי מעמד של תואר ראשון, בצירוף שנת לימודים ייעודית נוספת בתחומי ההוראה או הניהול. מהלך כזה יאפשר להנדסאים להתקדם במסלולים מקצועיים וניהוליים, ובמקביל ייתן מענה למחסור החמור במורים טכנולוגיים. מסלול ברור, יוקרתי ונגיש יעודד אוכלוסיות רחבות לבחור מלכתחילה בהשכלה טכנולוגית המבטיחה תעסוקה איכותית עם אופק התפתחות עתידי – ולשבור את תקרות הזכוכית הקיימות.
אף שמקבלי החלטות שבויים עדיין, לפחות בחלקם, בתפיסות ארכאיות ומנותקות מהמציאות התעסוקתית הנוכחית, ההנדסאים הם הכוח שמאפשר למדינה הזו לפעול, לבנות, להתקדם ולשמור על יתרונה. הם הבסיס לחברה חזקה וצומחת.
הגיע הזמן לראות בהם את מה שהם באמת: משענת חיונית לעתיד הביטחוני, הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל.
הכותב הוא מנהל פורום המכללות הטכנולוגיות בישראל ומנכ"ל המכללה הטכנולוגית להנדסאים באר שבע
צודק בכל מילה , אלוף עולם