הבדיחה האמריקנית על היפנים היא שהם לא יודעים איך היה הטיול שלהם עד שהם חוזרים לביתם ורואים את התמונות. אבל האמת היא שאפשר קצת להבין את היפנים. גם אני הייתי צריך כמה ימי התאוששות כדי לעכל את דאבוס. זה היה אינטנסיבי.
היה קשה לצלוח את תקלות הרישום של ההפקה של דאבוס, היה מאכזב לראות תורים של שעות לקבלת תג משתתף, בכלל הארגון שם לא תפור עד הסוף, למרות שאפשר לראות בזה גם חלק מפסטיבל כיפי. גם אחרי עשרות שנים של כינוס הפורום אין סידורי לינה ראויים ומשום מה זה בסדר מבחינת ההפקה שחדר בעיירה מושכר באותו השבוע ב-22,000 דולר ויותר; זה בסדר מבחינתם שאין מסעדה פנויה – שכולן מושכרות לאירועים בלבד.
אבל ברמת החוויה האישית זה כמו להגיע ללונה פארק כלכלי. המקום עוטה לבן, יש אווירה של פרגון ושיתוף פעולה, לפחות בין הישראלים שהיו אתנו, הזרים שהכרנו קיבלו את הישראלים טוב יותר מכפי ששמענו בשנים הקודמות – גם נגיד בנק ישראל ציין את זה בראיון שנתן לנו, נהנינו מהצוות שלנו, המנהיגים שפוגשים ברחוב באופן מוזר… ההגעה, ההתארגנות… כל אלה הציפו אותי ביומיים הראשונים וביום השלישי כבר עזבתי.
אלא שמעבר לכך היו שם דיונים רבים שלא השתתפתי בהם, דיונים סגורים. כשקראתי עליהם הבנתי שמה שרואים בחוץ הוא לגמרי משהו אחר ממה שהתנהל שם בפנים.
פינק משחק בכסף של אחרים
אחד מהם היה זה של לארי פינק, מנכ"ל בלאקרוק, המנהלת נכסים בהיקף של 14 טריליון דולר ויושב במועצת הנאמנים של הפורום הכלכלי העולמי. הוא מנהיג מדיניות פרוגרסיבית בכסף של אחרים ומדיניות קפיטליסטית בכספים שלו. השנה הוא אירח ארוחת ערב יוקרתית בדאבוס. שר המסחר האמריקאי, הווארד לוטניק, נאם בארוחת הערב הזו – נאום נוסח טראמפ. לוטניק הצביע על כך שכלכלות אירופה מפגרות אחרי ארצות הברית בגלל מדיניות ESG כושלת, וכינה את יעדי האפס-פליטות שלהן הזויים.
הוא גיחך על האירופאים שכובלים עצמם ליעדי אנרגיה ירוקה ומסמכים באופן מלא על ייצור הסוללות בסין. הוא אמר שאירופה למעשה מחליפה את פליטות הפחמן של נפט וגז בהרס סביבתי של כריית קובלט וליתיום שחלק ניכר ממנה מתבצע באמצעות עבודת ילדים בקונגו.
לפי הרשתות הקהל צחקק והתעצבן. כריסטין לגארד, ששעה קלה קודם לכן חלפה על פנינו יצאה מהאולם בהפגנתיות. סגן הנשיא לשעבר, אל גור, שרק בוז באמצע הנאום! פינק ניסה להרגיע את הרוחות ובחר לסיים את האירוע לפני המתוכנן ולפני שהוגשו הקינוחים. זהו אופי הדיונים עם ליברלים שלא ממש מוכנים לשמוע דעות אחרות.
מושל קליפורניה, גאווין ניוסום, הגיע לדאבוס כדי ללכלך על דונלד טראמפ. הוא קרא למנהיגים האירופים "לתת לטראמפ אגרוף בפרצוף"! כך, ממש ואז הוא שלף מגיני ברכיים אדומים – בדיחה על מנהיגי העולם ש"כורעים ברך" בפני אמריקה והתרברב בהצלחתו.
זהו מושל קליפורניה – מדינה עם שיעור העוני הגבוה ביותר בארה"ב, נטישה המונית של עסקים ותושבים, שריפות יער קטסטרופליות עקב ניהול כושל, רכבת מהירה לשום מקום, ומשבר חסרי בית שהתפוצץ למרות מיליארדים שנשפכו עליו.
אבל אלכס סורוס שיבח את ניוסום כ"הכוכב האמיתי" של דאבוס. סורוס הצעיר, כמובן, לא השיג דבר בחייו; במקום זאת הוא משתמש בכסף של אביו כדי לממן מועמדים פוליטיים רדיקליים וסדרי עדיפויות פרוגרסיביים.
רבים כנראה מעולם לא שמעו אותו מדבר לפני אירוע דאבוס של השבוע שעבר, אבל יש מי שכתב על הנאום שלו ש"קמלה האריס פתאום נראית גאונה לידו".
אבל היו אמריקאים רבים שבאו במטרה להגיד לכל אלה את האמת בפנים: דונאלד טראמפ בראשם כמובן, אבל גם אילון מאסק, האוורד לוטניק, קן גריפין – כולם נאמו ולגלגו על אירופה הכושלת, המאבדת עצמה לדעת.
ארה"ב מגחכת על אירופה
החזית של טראמפ באה מוכנה. הם פיזרו בנאומיהם את המסרים והשמיעו את העובדות כהווייתן: גרמניה סגרה את כל תחנות הכוח הגרעיניות שלה בשם המאבק בשינויי האקלים. את האנרגיה הגרעינית האמינה החליפו בפאנלים סולאריים, במדינה שבה השמש כמעט אינה זורחת ואז התפלאו שמחירי האנרגיה מזנקים.
ממשלות אירופה מוציאות מיליארדים על שיכון מהגרים, בעוד האוכלוסיות המקומיות מתקשות להרשות לעצמן צרכים בסיסיים.
המדיניות הכושלת הזו של הגירה, "צדק חברתי", אקלים וסדרי עדיפויות כלכליים החלה כולה בפורום הכלכלי העולמי, שם קבוצה של אנשים שחשבו שהם חכמים מכולם יצאה לעצב מחדש את העולם בדמותם.
קלאוס שוואב, מייסד הפורום הכלכלי העולמי, לא הסתיר את מטרותיו מאז תחילת שנות ה-70 – לקדם אג'נדה פרוגרסיבית. כשפרצה מגפת הקורונה הוא אף פרסם ספר The Great Reset שבעברית אולי נכון לתרגם ל: האיפוס הגדול, שבו טען שהמגפה יצרה “חלון הזדמנויות ייחודי” לאליטות הגלובליות לעצב מחדש את כיוון הכלכלות הלאומיות, "סדרי העדיפויות של החברות, אופיים של המודלים העסקיים וניהול נכסי הכלל הגלובליים".
הוא אף התרברב בגלוי בפני מספר מנהיגים עולמיים שעברו דרך תוכנית החניכה האישית שלו המכונה “מנהיגים גלובליים צעירים".
ב-2017 שוואב התפאר כי "מה שאנחנו גאים בו במיוחד. הוא שאנחנו חודרים לקבינטים של ממשלות ברחבי העולם". ג'סטין טרודו הוא אולי החניך השוואבי המפורסם ביותר שלו; הוא בילה כמעט עשור בהפיכת כל מדיניות כלכלית הגיונית בקנדה לפנטזיה הירוקה.
הנזק ברור לעין. הפער בתוצר לנפש בין קנדה לארצות הברית התרחב ב־144% בתקופת כהונתו של טרודו. ה-OECD אף צופה שקנדה תדורג אחרונה מבין המדינות המפותחות בצמיחה בתוצר לנפש עד 2060.
אירופה אינה טובה בהרבה. כיום מיסיסיפי, המדינה הענייה ביותר בארה"ב, מציגה תוצר לנפש גבוה מזה של צרפת, איטליה ובריטניה, והיא קרובה לכך גם ביחס לגרמניה. כך שדאבוס זו התגלמות המדיניות האירופאית הפרוגרסיבית, שהייתה שותפה מובילה בעיצובה ומסרבת להכיר בנזקיה עד כה.
