בשבוע שעבר מגזין TIME פרסם מאמר שכותרתו: "מסו את העשירים. הם לא הולכים לשום מקום". לטענתם, אמריקאים עשירים "דביקים" מדי מכדי לעזוב – הם יותר מדי קשורים למקום ולכן אפשר להטיל עליהם עוד מיסים – פדרליים ומקומיים.
כמובן שראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, לא רק בעד, הוא גם אומר שיטיל מס נוסף של 2% על הכנסות מעל מיליון דולר. גם בקליפורניה מתלהבים מהרעיון וצפויים להצביע על מס עושר חד-פעמי של 5% על מיליארדרים. כמובן שהתקשורת המזוהה עם השמאל תומכת ומעודדת אותם לעשות זאת.
תאוות המס לא עוצרת בצד האחד של האוקיינוס, גם ממשלת הלייבור בריטניה אוהבת מיסים. היא כבר ביטלה את חוק ה-"non-dom" – חוק בן 110 שנים שפטר ממס הכנסות מחוץ לבריטניה. בעקבות הביטול 10,000 מיליונרים עזבו את בריטניה והזכירו לנבחרים שהם אמנם קשורים למדינה, אבל לא בכל תעריף.
מה שמדהים תמיד לגלות, זה שנבחרים לא טורחים לברר עובדות. הם שוב ושוב מציעים רעיונות שעלו ואף יושמו בעבר והם בדרך כלל לא טורחים לבדוק לאן הרעיונות האלה הובילו. הרי מרביתם לא זוכרים את פרנק סינטרה.
תכנון מס נוסח פרנק סינטרה
בשנת 1954, פרנק סינטרה היה בפסגת העולם, אחרי שזכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט "מכאן ועד הנצח", תפקיד קאמבק שהציל את הקריירה שלו לאחר שנים של דעיכה בעקבות מחלה במיתרי הקול .אבל אז, כאמור, הוא התגלה כשחקן מוכשר והוליווד עמדה לשלם לו מיליונים.
אלא שבאותן שנים המס השולי לבעלי הכנסות של מיליונים הגיע ל-92%! אבל רואי החשבון המוכשרים של הוליווד הראו לו את הדרך אל האושר והעושר, כפי שעשו מיליונרים באותה התקופה, בה אמריקה עוד ליקקה פצעים מהמשבר הגדול: הוא הקים חברה, התמורה שהגיעה לו שולמה לחברה, בה הוא ניכה את מירב הוצאות חייו הנוצצים. החברה שילמה 50% מס חברות, אחרי שניכתה את ההוצאות ושילמה לסינטרה משכורת צנועה.
אחרי תקופה קצרה הוא מכר את החברה עם היתרה והכסף שהתקבל נחשב "רווח הוני", עליו הוא שילם 25%. ככל הנראה המס האפקטיבי שהוא שילם על הכנסתו הסתכם ב-30%. אבל ברור שרוב הבוחרים נהנו לחשוב שהממשל דואג לכך שלא יהיה כדאי להם להיות מיליונרים ולכן זה לא כל כך נורא שהם לא מרוויחים כמו פרנק סינטרה.
בארה"ב של שנות ה-50 של המאה הקודמת לא היו כל כך הרבה מיליונרים. מתוך 57 מיליון דוחות מס רק פחות מ-2 מאיות האחוז (0.0175%) הגיעו לרף ההכנסה שחייבה אותה ב-92% ולפי המחקר אלה שילמו בפועל מס של פחות מ-17%.
ומה קרה בינתיים? בשנים האחרונות החלק של האחוזות העליון של משלמי המיסים בארה"ב משלמים יותר מ-40% מסך ההכנסה הפדרלית. העשירון העליון שילם 72% מתשלומי המיסים ואילו חמשת העשירונים התחתונים יחדיו שילמו 3% בלבד.
ואם חשבתם שהאחוזון העליון משלם יותר מ-40% מסך המס מכיוון שהוא גורף שיעור דומה מסך ההכנסות, אז גם זה לא נכון: האלפיון העליון הכניס 22% מסך ההכנסות ושילם יותר מכפול מכך מהמיסים. בארץ, העשירון העליון משלם כ-60% מסך תשלומי המיסים ואילון המאיון העליון נושא כרבע מתשלומי המיסים. חמשת העשירונים התחתונים לא משלמים מיסים בכלל (עשירונים 1-2 מקבלים מס הכנסה שלילי).
נבחרים פופוליסטים מתעלמים מלאפר
אז למה מתכוונים אלה הטוענים שהעשירים לא משלמים מספיק מיסים? ברור שמדובר בפופוליזם ולא בטענה אמיתית. נבחרים שבאמת עובדים בתפקידם ולא רק עובדים בפיזור סיסמאות, יודעים את האמת: מס שולי ברף מוגזם לא מביא ליותר תשלומי מיסים, בדרך כלל ההפך מכך, כפי שהראה ארתור לאפר (שהתארח אצלנו בערוץ): גביית המס של המדינה אפסית כשהמס הוא בקיצוניות – קרוב ל-0 וקרוב ל-100. נקודת האיזון בישראל ובארה"ב היא כנראה סביב מס שולי של 30-40 אחוזים, כפי שניתן ללמוד מהנתונים ההיסטוריים בארה"ב.
כאמור, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, שיעור המס השולי הגיע ל-92% והמאיון העליון שילם מס אפקטיבי של כ-20%. בתחילת שנות ה-80, שיעור המס השולי הגבוה הגיע ל-70% ושיעור המס האפקטיבי עלה למעט יותר מ-25% – הורדת המס השולי הגבוה הביאה עלייה בגביית המס!
רייגן הנהיג רפורמה ב-1986 שהורידה את שיעור המס השולי הגבוה ל-28% בלבד ושיעור הגביה האפקטיבי עלה ל-28%! כיום שיעור המס השולי מגיע ל-37% וממוצע המס האפקטיבי של כלל משלמי המיסים ירד לסביבת 15%, כשהאחוזון העליון משלם כ-30% מתשלומי המיסים, בדומה למאיון העליון. הנתונים האמפיריים האלה מאוששים את "עקומת לאפר", שלו היו מקפידים ליישמה בארה"ב (גם בישראל), היו מצליחים להעלות את גביית המיסים על ידי הורדת הרף העליון ויצירת בסיס רחב יותר של משלמי מיסים.
גם ישראל אוששה את המחקר בנתונים האמפיריים: מס החברות בישראל עמד בשנות ה-80 אל 60%! בעקבות "תוכנית הייצוב", ובעיקר במהלך כהונותיו של יצחק שמיר כראש ממשלה, שיעור המס הזה ירד דרמטית, תוך עלייה בגביית המס האפקטיבית.
כיום, אגב, מס החברות עומד על 23%; סך גביית מס החברות זינקה דרמטית לאורך כל השנים בהן הורד שיעור המס. משום מה, נבחרים פופוליסטים סבורים שהמס על היחידים נוהג אחרת ממס החברות. לכאורה, חברות "דביקות" יותר למקום, אך ראינו בתקופת אובמה שחברות ענק כמו אמזון סגרו מחסני ענק ועברו לאירופה.
אנשים, כמו חברות, עובדים בשביל להרוויח כסף וכשזה לא מתאפשר להם הם עושים הכל כדי לאפשר זאת לעצמם, כולל מעבר למדינה אחרת. הסיבה היחידה שהמחקר לא מיושם בתחום זה הוא ניסיון קניית קולות רבים על חשבון הקרבת מיעוט בוחרים – בעיקר מאית מאוכלוסיית משלמי המיסים.
