תקופתו של פאוול היוצא – מן הסוערות שידעה הכלכלה. כניסתו של קווין וורש לתפקיד יו"ר הפדרל ריזרב מסמנת מעבר משמעותי מתקופת ג׳רום פאוול לעידן חדש במדיניות המוניטרית של ארצות הברית. תקופת פאוול הייתה אחת התקופות הסוערות ביותר בתולדות הפדרל ריזרב המודרני. פאוול נדרש להתמודד עם משבר הקורונה, עם הרחבה מוניטרית חסרת תקדים, עם זינוק חד באינפלציה לאחר המגפה, ובהמשך גם עם מתחים גיאו־פוליטיים גלובליים שהשפיעו על מחירי האנרגיה והסחורות. במסמך מצוין כי פאוול מסיים את כהונתו כיו"ר לאחר שמונה שנים "סוערות", שבמהלכן נדרש להגן שוב ושוב על עצמאות הפד מול לחצים פוליטיים.
שלהי תקופות פאוול: ריבוי מחלוקות וחוסר אחידות דעים לגבי המדיניות המוניטרית: אחד המאפיינים המרכזיים של תקופת פאוול היה השינוי במבנה הדיון הפנימי בתוך ה-FOMC. חלה עלייה משמעותית במספר חילוקי הדעות הפומביים בין חברי הוועדה. בעוד שבין 1995 ל־2024 כמעט ולא היו הצבעות נגד מצד חברי מועצת הנגידים, בשנתיים האחרונות של כהונתו התרחש שינוי חד: מספר ההתנגדויות הפומביות עלה בצורה דרמטית. למעשה, בתוך פחות משנתיים נרשמו 11 מתנגדים בהצבעות מדיניות מצד נגידים, שהם מקבלי ההחלטות בוועדה של השווקים הפתוחים FOMC (מועצת הנגידים) – שינוי חריג ביחס לעשורים הקודמים. כך, בזמן כהונת פאוול, הנוהג שבו חברי מועצת הנגידים כמעט תמיד יישרו קו עם היו"ר הסתיימה.
אחת המורשות החשובות שפאוול משאיר לוורש היא שיו"ר הפד כבר אינו נהנה מאוטוריטה כמעט אוטומטית בתוך הוועדה המוניטרית וישנם גם לחצים פוליטיים כבדים. פאוול מסיים את כהונתו לאחר פעילות מתמשכת למען עצמאות הפד. לאורך כהונתו הוא עמד מול ביקורת פוליטית חריפה, בעיקר מצד הנשיא טראמפ, שלחץ שוב ושוב להפחתות ריבית. העובדה שהוא נשאר כחבר מועצת הנגידים גם לאחר סיום כהונתו כיו"ר – דבר שלא התרחש משנות ה־40 של המאה הקודמת – מדגישה עד כמה המעבר בין התקופות רגיש מבחינה מוסדית ופוליטית ויש צורך "להחליק" את התהליך.
תקופת פאוול התאפיינה גם בהתרחבות דרמטית של מעורבות הפד בשווקים הפיננסיים. מאז הקורונה מאזן הפד תפח לרמות חסרות תקדים, והפדרל ריזרב הפך לגורם מרכזי בתמיכה בשוקי האג״ח ובמערכת הפיננסית. במקביל, עליית האינפלציה לאחר הקורונה אילצה את פאוול לבצע את אחד ממחזורי העלאות הריבית החדים ביותר מזה עשרות שנים. התוצאה הייתה שילוב מורכב: מצד אחד מאבק באינפלציה, ומצד שני ביקורת גוברת מצד גורמים שטענו כי הפד איחר להגיב לעליית המחירים.
וורש יצטרך לבנות קואליציה, זאת בזמן שתנאי הרקע מורכבים ביותר – אינפלציה שהואצה ומשק שעובר תמורות מבניות ניכרות. כניסתו של וורש מתבצעת לכן על רקע מורשת כבדה במיוחד. הוא יורש פד שנאבק עדיין באינפלציה הגבוהה מיעד ה-2%, כאשר מחירי האנרגיה ממשיכים להפעיל לחץ כלפי מעלה. במקביל, הוא יורש מוסד שבו חילוקי הדעות הפנימיים גלויים יותר מאי פעם. וורש יצטרך לבנות תמיכה בקרב "ליבת" הוועדה – חברי מועצת הנגידים ונשיא הפד של ניו יורק – משום שהוא עצמו הוא רק קול אחד מתוך 12 קולות ב-FOMC.
וורש שם דגש רב יותר על ההשפעות ארוכות הטווח של מהפכת הבינה המלאכותית. וורש מביא עמו תפיסה שונה מזו של פאוול. בעוד שפאוול התמקד בעיקר במאבק הישיר באינפלציה, לדבריו, AI צפוי להגדיל את פריון העבודה ולהוות כוח דיסאינפלציוני משמעותי בעתיד. בהתאם לכך, הוא מעדיף מדדי אינפלציה "מוחלקים" (TRIMMED) וצפוי להתנגד להידוק מוניטרי שעלול לפגוע בגל ההשקעות הטכנולוגיות. בנקודה זו יש חילוקי דעות בקרב בכירי הפד, שחלקם טוענים כי השקעות AI עלולות דווקא להגביר ביקושים ולתרום ללחצי אינפלציה בטווח הקצר.
לעת עתה, השוק חושש מן המצב – זאת כפי שבא לידי ביטוי בעליית התשואות לפדיון בשוק איגרות החוב. בסיכומו של דבר, תקופת פאוול יצרה פדרל ריזרב שונה מזה שהיה לפני עשור: פחות מאוחד, יותר פוליטי, יותר חשוף לביקורת ציבורית ויותר זהיר בשאלת האינפלציה. וורש נכנס לתפקיד כאשר עליו לא רק לקבוע את כיוון הריבית לנוכח האצת האינפלציה, אלא גם לשקם קונצנזוס פנימי, לשמר את עצמאות הבנק המרכזי ולבסס מחדש את אמינות המדיניות המוניטרית בתקופה של אי-ודאות כלכלית וגיאו-פוליטית גבוהה.
