בהשוואת נתוני הרביע הראשון של 2025 מול הרביע הראשון של 2026 נרשמה ירידה חדה בנפחי תנועת הדלקים הפוסיליים.
כמות הנפט והגז שעוברת בנתיבי השיט המרכזיים בעולם ירדה משמעותית והדבר משפיע במיוחד על מדינות שתלויות ביבוא אנרגיה, כאשר ההשפעה שונה ממדינה למדינה בהתאם לכמות המלאים והעתודות שיש לה והבעיה המרכזית היא לא רק מחסור בנפט או בגז, אלא הקושי להעביר אותם ממקום למקום בעת שמדינה שיש לה מאגרי חירום גדולים יכולה להתמודד טוב יותר עם שיבושים באספקה.
המעצמה סין תלויה מאוד ביבוא נפט דרך מצר הורמוז, אבל היא נערכה מראש והגדילה את מלאי הנפט שלה בכ-144 מיליון חביות, מכ-1.397 מיליארד חביות ברביע הרביעי של שנה שעברה לשיא של כ-1.541 מיליארד חביות ברביע הראשון של 2026, כך לפי נתוני ה-EIA. לסין יש שני מקורות ביטחון: מאגרי נפט גדולים ויכולת להפיק פחם בעצמה. לכן היא יותר מוגנת ממחסור מיידי באנרגיה.
הודו – תלויה ביבוא ופחות מוכנה למשבר:
הודו בניגוד לסין רגישה מאוד לשיבושים בנתיבי הסחר מכיוון שהיא צורכת כמויות גדולות של אנרגיה, וחלק משמעותי מהנפט והגז שלה מיובא. בנוסף, לעומת סין, להודו יש מלאי אסטרטגי קטן מאוד של כ-21 מיליון חביות בלבד. לכן, אם קשה ויקר יותר להשיג נפט וגז, הודו יכולה להסתמך יותר על פחם, זה אמנם עוזר לה לספק אנרגיה, אבל הפחם מזהם יותר ולכן הדבר עלול לפגוע ביעדי האקלים.
יפן ודרום קוריאה – תלויות מאוד בנתיבי השיט:
שתי המדינות הן מעצמות תעשייתיות, אבל אין להן מספיק משאבי אנרגיה מקומיים ולכן הן תלויות ביבוא שמגיע דרך נתיבי ים מרכזיים.
כמות הנפט שעוברת במצר הורמוז ירדה בכ-28% בין הרבעון הראשון של 2025 לרבעון הראשון של 2026 וגם תנועת הגז הטבעי הנוזלי (LNG) ירדה בצורה חדה. לשתי המדינות יש מאגרי נפט שיכולים לספק הגנה מסוימת, אבל הם אינם פותרים את בעיית הגז. גז קשה יותר לאחסון, ולכן כאשר האספקה נפגעת, יפן ודרום קוריאה עלולות להיאלץ לשלם מחירים גבוהים יותר.
אירופה – תלויה בנתיבי שינוע חלופיים:
אירופה זקוקה מאוד ל-LNG שמגיע באוניות, ולכן שיבושים בנתיבי השיט משפיעים עליה ישירות. למרות הסיכונים הביטחוניים, יותר LNG עבר דרך באב אל-מנדב. כלומר, חלק מהספינות עדיין בוחרות לעבור באזור המסוכן.
המצב הוא כזה: המעבר בנתיבים מסוכנים מייקר מאוד את הביטוח והעלות הזאת מתגלגלת בסופו של דבר לעלות ההובלה ולמחירי האנרגיה. כמו כן, חלק מהחברות מעדיפות להימנע מהאזור המסוכן ולהפליג סביב אפריקה, זה אומנם בטוח יותר, אבל המסלול ארוך יותר ולכן גורם לעיכובים ולהוצאות נוספות.
מדינות ה-OECD:
במדינות OECD באירופה יש מלאי נפט, אך מדובר בכרית ביטחון מוגבלת ביחס לצרכים שלהן והסיכון יחד עם המסלולים הארוכים יותר גרמו להתייקרות דרמטית של הובלת הנפט לאירופה.
ישראל – חסינות יחסית:
ישראל נמצאת במצב טוב יותר ממדינות שתלויות כמעט לחלוטין ביבוא גז, משום שיש לה מאגרי גז טבעי מקומיים אך עדיין מושפעת מהמשבר דרך מחירי ההובלה, הביטוח והסחר העולמי. כלומר, כאשר אוניות נאלצות לעשות מסלול ארוך יותר, עלויות השינוע עולות. העלויות האלה עלולות להתגלגל למחירי המוצרים בישראל – וליצור אינפלציה שמגיעה מחו"ל. בנוסף, בגלל הסיכון הביטחוני, חברות הביטוח גובות יותר עבור משלוחים לישראל וגם זה מייקר את היבוא.
פקיסטן וסרי לנקה – הנפגעות השקטות:
פקיסטן וסרי לנקה הן מדינות חלשות יותר מבחינה כלכלית אשר מתחרות על אספקת גז מול מדינות עשירות וחזקות יותר ובזמן שהמחירים עולים, מדינות כאלה פשוט מתקשות להרשות לעצמן לקנות מספיק גז.
במקביל, המחסור בגז עלול לגרום למחסור בחשמל ולדחוף אותן להשתמש יותר בפחם ובדלקים מזהמים.
המשבר גורם למדינות להבין שאנרגיה מקומית היא לא רק עניין סביבתי אלא גם עניין של ביטחון לאומי. לכן אירופה, יפן ודרום קוריאה עשויות להשקיע יותר באנרגיה סולארית, רוח ואנרגיה גרעינית. מדינות עניות יותר עשויות לבחור בפתרון הזול והזמין ביותר – פחם, גם אם הוא מזהם יותר.
המשבר עלול לגרום למדינות עשירות לעבור מהר יותר לאנרגיה ירוקה, בעוד שמדינות מתפתחות עלולות דווקא להגדיל את השימוש בדלקים מזהמים.
אירופה והגז – נקודת התורפה:
LNG הוא הבעיה הגדולה ביותר משום שקשה יותר לאחסן אותו ולשנע אותו במהירות בהשוואה לנפט.
אירופה ואסיה עשויות לנסות להבטיח מראש כמויות גדולות של גז מספקיות יציבות, במקום להסתמך על רכישות בשוק החופשי. שוק הספוט הוא שוק שבו קונים גז במחיר הנוכחי. המחירים בו יכולים להשתנות במהירות. חוזים ארוכי טווח מספקים ודאות גדולה יותר.
כיום, רמת המלאים באירופה נמוכה יחסית לרמה הרצויה לקראת החורף וזה מגדיל את הסיכון למחסור ולעליית מחירים אם יהיה חורף קשה או שיבושים נוספים באספקה ואם עלויות ההובלה ממשיכות להעלות את המחירים, הבנקים המרכזיים עלולים לחשוש מהתפרצות מחודשת של אינפלציה ולכן להוריד ריבית לאט יותר.
סין והודו:
ההשוואה בין המדינות סין והודו מראה שמדינה שמחזיקה מלאי גדול של נפט יכולה להתמודד טוב יותר עם משבר אספקה. מדינות עשויות להתחיל לאגור יותר נפט וגז כדי שיהיה להן מלאי חירום במקרה של מלחמה, חסימה או משבר עולמי. במצב שבו הרבה מדינות יתחילו לקנות נפט כדי למלא מחדש את המאגרים שלהן, הביקוש יכול לעלות. לכן, גם אם המצב הביטחוני ישתפר, המחירים עלולים להישאר גבוהים יחסית.
אזוריות מחליפה גלובליזציה:
מדינות מתחילות להעדיף לקנות אנרגיה ממדינות קרובות או ממדינות שהן סומכות עליהן פוליטית, במקום להסתמך על ספקים רחוקים ונתיבי שיט מסוכנים. מדינה עשויה להסכים לשלם יותר עבור גז שמגיע בצינור ממדינה קרובה, אם הדבר מפחית את הסיכון שהאספקה תיעצר בגלל מלחמה או חסימה של נתיבי שיט. ישראל היא דוגמה למגמה הזו, מכיוון שהיא מפיקה גז מקומי ומייצאת אותו בצינורות למצרים ולירדן. בעתיד ייתכן שהיצוא יתרחב למדינות נוספות באזור הים התיכון.
השיבושים בנתיבי האנרגיה משנים את מפת האנרגיה העולמית: מדינות עם מלאים גדולים או מקורות אנרגיה מקומיים, כמו סין וישראל, עשויות להיות בעמדה טובה יותר, בעוד שמדינות שתלויות ביבוא LNG ובנתיבי שיט ארוכים חשופות יותר. עבור ישראל, היתרון הוא הגז המקומי, אבל היא עדיין חשופה להתייקרות ההובלה, הביטוח והסחורות המיובאות. בטווח הארוך, המשבר עשוי לעודד יותר השקעה באנרגיה מקומית, חוזים ארוכי טווח, אגירת אנרגיה וסחר אזורי.
