עו"ד דרור שטרום, ראש המכון הישראלי לתכנון כלכלי ולשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, התראיין ביום חמישי האחרון לתוכנית "אולפן כלכלה" והתייחס לנושא יוקר המחיה הגבוה בישראל.
לדבריו, סך ההוצאה העודפת של כלל משקי הבית בישראל על יוקר המחיה עומד על יותר מ-20 מיליארד שקל בשנה. "סל הצריכה הממוצע עומד על כ-4,000 שקל בחודש, כלומר, 48 אלף שקל בשנה, ואנחנו יודעים גם כמה אפשר לחסוך מהסל הזה. אנחנו יקרים מה-OECD ב-48% בממוצע של כל מוצרי הסופרמרקט שאנחנו קונים", מסביר שטרום ומוסיף: "אם אני מוריד אפילו חלק מ-48%, אפילו חצי מ-48% האלה, אני חוסך לכל משפחה כ-10,000 שקל בשנה. זה סכום מאוד משמעותי. ברמת המשק כולו, מדובר במעל 20 מיליארד שקל כל שנה שאנחנו בעצם מוציאים כתוצאה מיוקר המחיה העודף המוגזם והמופקע".
לדברי שטרום, "יש לנו שלושה ראשים עיקריים שאחראים ליוקר המחיה: דיור, בנקאות ושוק ההון בכלל כי זה גם פנסיות וחסכונות, ומזון. אלה שלוש הבעיות המרכזיות של יוקר המחיה". באשר לשוק הדיור, אומר שטרום כי "מה שחשוב לזכור הוא שכל נושא ההיצע של הקרקעות במדינת ישראל והפיתוח שלו הם בידיים של רמ"י – מונופול מדינתי ששולט ביותר מ-90% מהקרקעות".
בשנת 2025 חמשת הבנקים הגדולים צפויים להרוויח יחד 35-30 מיליארד שקל, מדובר ברווחיות חריגה גם בהשוואה בינלאומית. איך ניתן לגרום לבנקים להיטיב יותר עם הלקוחות?
"בנוגע לבנקאות – הממשלה מכירה את הבעיות. בבנקאות כבר עשינו שלוש ועדות: ברודט, בכר והוועדה שאני עמדתי בראשה. הרפורמות הורידו מרווחים כאלה ואחרים, אבל עדיין לא פתרו את הבעיה בצורה מכרעת. יודעים שצריכים עוד בנקים חדשים. לפני כמה ימים נכנס בנק אחד (בנק אש, ס.ג.) וצריך עוד שניים כאלה. ויש גם one zero שנכנס לפני שנתיים וחצי. העובדה שהאוכלוסייה צעירה יותר הולכת לבנקים הדיגיטליים האלה – לאט לאט הדבר הזה כן יפתור את הבעיה. צריכים כמה מהלכים ממשלתיים תומכים, אבל בגדול שם זה מאחורינו. איפה שאין לנו פתרונות זה יוקר המחיה במזון – שם בעצם בכל עשרות השנים של המדינה לא הייתה רפורמה מבנית אחת ובדיור – שם יש את בעיית המונופול של המדינה בקרקעות".
אנחנו רואים את ההטבות שמפרסמים הבנקים הגדולים בתקופה האחרונה. בנק לאומי מוריד את הריבית על המשכנתאות, בנק הפועלים מחלק מניות. מדובר באמת בתחילתה של תחרות?
"זו בדיחה. אנחנו גם רואים המון פרסומות. לפני עשר שנים הבנקים כמעט ולא היו מפרסמים. במקום לראות באמת ניצנים של תחרות, אנחנו רואים קפצונים: 'קח 100 שקל', 'קח שתי מניות שלי', 'אני אתן לך הטבה כזאת או אחרת'. זה שטויות. כשקוראים את הדברים האלה באמת רואים שההורדה היא לא הורדה, היא בתנאים מגבילים והיא לתקופה קצובה והיא לא באמת מבשרת תחרות. אני הייתי הראשון שהייתי שמח לבוא ולהגיד 'הנה הבנקים הגדולים סוף כל סוף נכנעים לתחרות הזאת', אבל זה לא המצב".
אבל אתה יודע מה אומרים: שהציבור גם מרוויח מזה שהבנקים מרוויחים, כי קופות הפנסיה של כולנו מחזיקות גם במניות הבנקים.
"זה טיעון שהוא מתוחכם, אבל שגוי מיסודו. מדוע? משום שההנחה היא שככל שהבנקים יהיו יותר שמנים, כך יהיה לנו יותר טוב בפנסיות. אז קודם כל, הפנסיות שלנו לא מושקעות רק בבנקים. להפך, הבנקים זה חלק קטן מאוד מההשקעות שלנו בפנסיה. דבר שני, וזה החשוב יותר, זה כשהבנקים הופכים להיות יותר ויותר שמנים ומנופחים, הם לא יותר יציבים. בנקים שהם יותר תחרותיים – הם יותר עומדים על הרגליים, הם יותר בריאים. לעומת זאת, כשאנחנו רואים מונופולים משמינים מהסוג הזה, אנחנו יודעים שהם נהיים שאננים, הם שמנים בהוצאות הנהלה וכלליות והדבר הזה לא עובר לציבור, העודף הזה לא עובר לציבור. אם הייתי משווה בחישוב גס כמה הציבור משלם יותר על אי-התחרות בבנקים, לעומת כמה הוא מקבל בתשואה של הפנסיות, אין ספק שהכף הייתה נופלת לפה (לכיוון אי תחרות – ס.ג)".
אז מה המפקח על הבנקים צריך ויכול לעשות כדי באמת לפתור את הבעיה הזאת?
"הרעיון של להפוך גופים מוסדיים לבנקים – זה ייקח לפחות חמש שנים, אם הוא יקרה בכלל, כי ראי זה פלא הגופים המוסדיים לא אוהבים עוד מפקח. מספיק שיש להם את המפקח על שוק ההון, את החוזרים שלהם. אבל הנקודה המהותית ביותר היא שאפשר לעשות משהו שבשווקים חופשיים מאמינים בו: להוציא מכרז ולהגיד 'מדינת ישראל מוכנה לעזור ב-50 מיליון שקל לכל מי שיבוא עכשיו לפתוח בנק חדש'. אנחנו רואים כבר שני בנקים חדשים – אחד כבר עם 150 אלף לקוחות (one zero) ובנק אש ייכנס עכשיו גם כן. התחרות הזאת בריאה, היא עוזרת. בכל תחום כשבאים מתחרים חדשים, השוק מתעורר".
לגבי יוקר המחיה של מוצרי המזון, כבר יותר מעשור מדברים על זה – מאז מחאת הקוטג', אבל לא מצליחים לפתור את הבעיה הזאת. למה?
"מאז 2011 היו כמה ממשלות ואף אחת לא פתרה את הבעיה של יוקר המחיה. הוויכוח הוא תמיד סביב השאלה מי אשם. היצרנים מאשימים את הרשתות, הרשתות מאשימות את היבואנים, היבואנים מאשימים את החקלאים, ויש גם מי שמאשים את הצרכנים שלא קונים בזול. מה שצריך הוא טיפול כולל בכל החלקים. כולם בסוף אשמים. אנחנו רואים את תנובה, אוסם, שטראוס, יוניליוור והחברה המרכזית, ששולטים בעצם יחד עם היבואנים של דיפלומט ושסטוביץ' על כ-60% מההוצאה שלנו. כאשר אנחנו הולכים לסופר – אנחנו לא יודעים שהרדוף זה תנובה, או שטבעול זה אסם. ולכן יש לנו הרגשה שיש המון ספקים, ובפועל יש לנו מבנה מאוד ריכוזי. אנחנו קוראים למבנה הדרקוני הזה אוליגופול של בעצם כמה גופים מגה גדולים עם הרבה מונופולים, לא מתחרים אחד בשני, כל אחד שומר על תחומי הליבה שלו. ראי זה פלא, אוסם לא תתחרה בתנובה בתחום החלב והגבינות, למרות שנסטלה בעולם, שהיא הבעלים של אוסם, כן עושה חלב. את לא רואה אותו בארץ. ואת המבנה הזה צריך לפרק. בצורה מידתית ומושכלת".
האם קנסות שמטילה רשות התחרות במסגרת האכיפה של חוק המזון יכולים להועיל?
"לא. הקנסות האלה לא מזיזים. כי כשאתה מונופול אתה לוקח את העלות של הקנס ומגלגל על המחיר. אז קוקה קולה תחטוף קנס של 25 מיליון שקל, היא תגלגל את זה על מחירי הקולה זירו. ולא הועלנו בכלום. מה שבאמת מרתיע מונופולים זה אכיפה פלילית עם חקירות. זה הדבר היחידי שמרתיע אותם. אבל רשות התחרות לא יכולה לפרק את המונופולים, צריך בשביל זה חקיקה".
הבנקים הרוויחו חם של כסף בגלל אגיוט בולשביק דהוא הנגיד החלש משתף של הבנקים
כמו כל השמאל ההסוי כאן