ענף ההייטק הישראלי בנקודת מפנה: אחרי שני עשורים של צמיחה בלתי פוסקת, דוח רשות החדשנות לשנת 2025 מציג מגמות מדאיגות שמעידות על שינוי בענף. הנתונים מראים כי ישראל ממשיכה להצטיין כמוקד מחקר ופיתוח, אך מאבדת אחיזה בתחומים חיוניים כמו ניהול, מוצר, מכירות ושיווק. המשמעות היא שההייטק הישראלי הולך ומאבד את מעמדו כבסיס שלם של פעילות עסקית – והופך בהדרגה למרכז תת-קבלן טכנולוגי גלובלי, שמפתח מוצרים אבל לא מוביל אותם.
שיעור המועסקים בתפקידי מו״פ בהייטק הישראלי חצה את רף 50% בשנת 2024, לאחר עשור שבו זינק מ־37.4% בלבד. מדובר בעלייה חדה שמעידה על קונסולידציה טכנולוגית, אך גם על עיוות מבני. לעומת זאת, תפקידי מטה ומוצר – תחומים שאחראים על ניהול, חדשנות עסקית ויכולת גדילה של חברות מקומיות – התכווצו באופן יחסי מ־41.1% ל־28.9% בלבד. אף שמספרם המוחלט של עובדים בתפקידים אלה גדל ב־44% בין 2012 ל־2024, החלק היחסי שלהם מכלל המועסקים קטן בעקביות.
הנתונים מצביעים על פער הולך וגדל בין ישראל לשווקים הבינלאומיים. כ־440,000 עובדים מועסקים כיום על ידי חברות הייטק ישראליות מחוץ לישראל – לעומת כ־400,000 בלבד בישראל כולה. כאשר מפרקים את המספרים הללו, עולה תמונה ברורה: מתוך 430 אלף עובדים בחברות פרטיות, רק כ־190 אלף נמצאים בישראל. בחברות הציבוריות המצב קיצוני אף יותר – רק 60 אלף מתוך 260 אלף עובדים ממוקמים בארץ. חברות רב־לאומיות אמנם מוסיפות עוד כ־90 אלף מועסקים, אך גם הן אינן מעגנות פעילות עסקית שלמה בישראל.
שינוי דמוגרפי נוסף שמובא בדוח הוא העלייה החדה במספר העובדים שעוזבים את ישראל לטווח ארוך. מאז פרוץ מלחמת אוקטובר 2023 ועד יולי 2024, כ־8,300 עובדי הייטק – שהם 2.1% מכלל כוח העבודה בענף – יצאו מישראל לשנה לפחות. מדובר בזינוק של יותר מ־60% לעומת נתוני 2022. היקף הרילוקיישן הזה מצביע על תופעה מבנית ולא זמנית, שנובעת לא רק מאירועים ביטחוניים אלא גם ממבנה כלכלי וחברתי שאינו מצליח לשמר את הטאלנטים בישראל.
פער השכר בין ההייטק לשאר המשק ממשיך לגדול: בשנת 2024 עמד השכר הממוצע בענף על 32.3 אלף שקל – פי 2.8 מהשכר הממוצע בכלל המשק. פער זה אומנם משקף את הביקוש הגבוה למהנדסי מו"פ ולתפקידים טכנולוגיים מתקדמים, אך גם מעיד על סגרגציה חברתית הולכת ומעמיקה. ענף ההייטק הפך כמעט בלתי נגיש לרבים שאינם מגיעים מרקע מתאים, או שאינם בעלי יכולות טכנולוגיות מובהקות. תפקידי שירות, שיווק ומכירה – שבהם עשויים להשתלב עובדים ממגוון רקעים – כמעט ואינם מתקיימים עוד בישראל.
הדוח מצביע על כך שמרבית חברות ההייטק הישראליות בחרו להעתיק את מרכזי המכירה, השיווק והניהול שלהן לחו"ל. למשל, 75% מעובדי השיווק והמכירות מועסקים כיום מחוץ לישראל. ההסבר לכך מבוסס, במידה מסוימת, על צורך לגייס עובדים קרוב ללקוחות הקצה ובלב התרבות המקומית. עם זאת, גם תפקידי ניהול בכירים – כולל פיתוח עסקי, ניהול מוצר ושירות לקוחות – יוצאים מגבולות ישראל, מה שמייצר פער מסוכן ביכולת של חברות לפתח הנהגה עסקית מקומית ברת קיימא.
המספרים מרמזים גם על התחלה של מגמת האטה תעסוקתית. בשנת 2024 נרשמה ירידה של כ־4,879 עובדים – ירידה של 1.2% בכוח האדם הכולל, לראשונה מאז תחילת העשור הקודם. חלקו היחסי של ההייטק מכלל התעסוקה במשק נותר על כ־11.3% – יציבות שמסווה את הקיפאון היחסי אל מול מגמות צמיחה מואצות בעבר. על אף התאוששות מסוימת במספר המשרות הפנויות, שהגיעו ל־17 אלף בדצמבר 2024 – הדוח מזהיר כי מדובר בצמיחה סלקטיבית שממוקדת במו"פ, ולא בפתיחת ענפים חדשים.
רשות החדשנות מציגה המלצות ברורות אך לא פשוטות לביצוע: יש להשקיע בהרחבת המיומנויות של העובדים בישראל, בעיקר בתחומים הלא טכנולוגיים, עם דגש על שיפור האנגלית המדוברת, פיתוח מערכי שירות ומכירה מתקדמים, והטמעת יכולות ניהוליות. כמו כן, נדרשים תמריצים ייעודיים להשבת עובדים שיצאו מישראל לרילוקיישן, תוך פיתוח סביבה עסקית מקומית שמציעה גם יציבות וגם מסלול התפתחות.
