גוגל שוקלת לשלוח מרכזי נתונים מבוססי בינה מלאכותית לחלל, עם הצבת הציוד הראשון למסלול כבר בתחילת 2027, כך לפי הגרדיאן הבריטי. המהנדסים והמדענים של החברה מאמינים שניתן לפרוס קבוצות של כ-80 לוויינים מופעלים סולארית בגובה של כ-400 מייל מעל פני כדור הארץ, שיצוידו במעבדים רבי עוצמה המיועדים להתמודד עם הביקוש הגובר ל-AI.
על פי מחקר של גוגל שפורסם אתמול (שלישי), עלויות השיגורים לחלל יורדות במהירות, ובאמצע שנות ה-30 של המאה הנוכחית עלויות התפעול של מרכז נתונים בחלל עשויות להיות דומות לאלו של מרכזים יבשתיים. שימוש בלוויינים עשוי גם לצמצם את ההשפעה על משאבי הקרקע והמים הדרושים לקירור מרכזי הנתונים הקיימים.
הלוויינים יתופעלו על ידי פאנלים סולאריים שיכולים להיות יעילים פי שמונה לעומת פאנלים יבשתיים. עם זאת, שיגור רקטה אחת לפלטפורמה בחלל פולט מאות טונות של CO2, מה שמעורר שאלות סביבתיות. בנוסף, אסטרונומים עלולים להתנגד לריבוי הלוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ, שמתואר כ"חרקים על שמשה" בעיני מי שמנסים לצפות ביקום.
המערכות בחלל, שיקראו בשם Project Suncatcher, ישדרו את הנתונים חזרה באמצעות קישורים אופטיים – קרני אור או לייזר לתקשורת אל הקרקע. המרכזים יבוססו על מעבדי TPU של גוגל, המותאמים במיוחד לאימון ולהפעלה שוטפת של מודלי AI.
חברת סטארטאפ נוספת, Starcloud, בשיתוף עם אנבידיה, מתכננת אף היא להשיק שבבים מבוססי AI לחלל בחודש זה. פיליפ ג'ונסטון, מייסד החברה, מציין: "בחלל מתקבלת אנרגיה כמעט בלתי מוגבלת ומחיר נמוך, וההשפעה על הסביבה היא רק בזמן השיגור. לאורך חיי מרכז הנתונים, חיסכון בפליטת פחמן יהיה פי עשרה לעומת מרכז יבשה."
גוגל מתכננת לשגר שני לוויינים פיילוטים עד 2027, ורואה בכך "צעד ראשון לעבר מרכזי נתונים מבוססי חלל בקנה מידה גדול". עם זאת, החברה מזהירה כי קיימים אתגרים הנדסיים משמעותיים, כולל ניהול חום, תקשורת מהירה עם הקרקע ואמינות המערכות במסלול.
מה המשמעות של העברת מרכזי נתונים של AI לחלל?
המשמעות היא שהמעבדים שמאמנים ומפעילים מודלי בינה מלאכותית יפעלו על לוויינים בחלל במקום במרכזי נתונים יבשתיים.
זה מאפשר ניצול אנרגיה סולארית כמעט בלתי מוגבלת, צמצום שימוש בקרקע ומים, וחיסכון בפליטת פחמן לאורך חיי המרכז, למרות שפלטת הפחמן בשיגור הרקטות גבוהה.
מהם האתגרים של מרכזי נתונים בחלל?
מדובר באתגרים טכניים כמו קירור המעבדים במרחב שבו אין אוויר, שמירה על תקשורת מהירה ויציבה עם כדור הארץ, ואמינות של מערכות הפועלות בתנאים קשים בחלל. בנוסף, אסטרונומים מודאגים מהשפעת ריבוי לוויינים על תצפיותיהם ביקום.
