לאחר חיסולו של המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, במהלך המלחמה מול ישראל וארצות הברית, פותחת הרפובליקה האסלאמית ביום שישי שבוע שלם של טקסי אבל ותהלוכות זיכרון, בניסיון להפגין עוצמה ולשדר יציבות פנימית לאחר אחת המכות הקשות שספג המשטר מאז המהפכה האסלאמית.
טקסי האשכבה החלו בטהרן, שם הוצב ארונו של חמינאי במסגד הגדול מוסלא, כשהרחובות עוטו בדגלי אבל שחורים. בימים הקרובים צפויות להתקיים תהלוכות נוספות בעיר קום, טקסים בערים הקדושות כרבלא ונג’ף שבעיראק, ולבסוף יובא חמינאי לקבורה בעיר הולדתו משהד ב-9 ביולי, סמוך לקברו של האימאם רזא.
ברשויות האיראניות מעריכים כי עד 20 מיליון בני אדם ישתתפו באירועי האבל – נתון שאם יתממש יהפוך את מסע ההלוויה לאחד מאירועי ההתקהלות הגדולים בתולדות איראן.
בכירי המשטר אינם מסתירים את המסר הפוליטי שמאחורי האירועים. אימאם יום השישי של קום, האייתוללה מוחמד סעידי, אמר כי "ההשתתפות ההמונית בהלווייתו של המנהיג השהיד תהיה למעשה משאל עם נוסף בעד הרפובליקה האסלאמית".
לקראת הטקסים הפעיל המשטר מבצע לוגיסטי רחב היקף: בתי מלון מציעים הנחות של 50%, בתי ספר, מסגדים ואולמות ספורט הוסבו למתחמי לינה עבור המשתתפים, וקווי אוטובוסים ורכבות הוסטו כדי לאפשר הגעה של מיליוני בני אדם למוקדי האירועים.
במקביל נשמרת כוננות ביטחונית גבוהה. הרשויות הטילו מגבלות זמניות על המרחב האווירי מעל טהרן ואזורים נוספים, והזהירו מפני תגובה חריפה במקרה של חידוש התקיפות מצד ישראל או ארצות הברית.
חמינאי, שהנהיג את איראן במשך 37 מתוך 47 שנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית, חוסל בתקיפות האמריקניות והישראליות שפתחו את המלחמה. לאחר חיסולו מונה בנו, מוג'תבא חמינאי, למנהיג העליון החדש של איראן. לפי הדיווחים, הוא נפצע בתקיפה שבה נהרג אביו ומאז לא נראה בפומבי, כאשר הרשויות מסבירות את היעדרותו בשיקולי ביטחון.
לצד מאמצי המשטר להציג חזית אחידה, מומחים מציינים כי התמיכה הציבורית ברפובליקה האסלאמית נשחקה משמעותית בשנים האחרונות. המשבר הכלכלי, הסנקציות הבינלאומיות והדיכוי האלים של מחאות פנימיות עוררו זעם בקרב חלקים נרחבים בציבור, ובמהלך ההפגנות האחרונות אף נשמעו קריאות נגד חמינאי והנהגת המדינה.
גם בטהרן עצמה הדיווחים מצביעים על תמונה מורכבת. בעוד תומכי המשטר נוהרים לטקסי האבל, תושבים אחרים בוחרים לעזוב את העיר במהלך ימי ההלוויה. לפי דיווחי סוכנות הידיעות רויטרס, חלק מהתושבים תיארו נוכחות מוגברת של כוחות הביטחון ואווירה מתוחה ברחובות.
הלוויה ההמונית מסמלת אפוא לא רק את סיום כהונתו של אחד המנהיגים המשפיעים בתולדות איראן המודרנית, אלא גם את פתיחתו של עידן חדש עבור הרפובליקה האסלאמית – עידן שבו המשטר מבקש להוכיח כי למרות המלחמה, הפגיעה בצמרת הביטחונית והלחץ הבינלאומי, הוא עדיין נהנה מלגיטימציה ציבורית ומסוגל לשמור על שלטונו.
