אחרי עשרות שנות עבודה, תשלומי מס והפקדות לפנסיה, רוב הפורשים מניחים שברגע שיתחילו לקבל קצבה, כל הטבות המס המגיעות להם יחושבו באופן אוטומטי. הרי המדינה יודעת בני כמה הם, קרן הפנסיה מדווחת על הקצבה, המעסיקים דיווחו לאורך השנים ורשות המסים מחזיקה מידע רב על הכנסותיהם.
אלא שבפועל, אחת מהטבות המס המשמעותיות ביותר בגיל פרישה מחייבת במקרים רבים פעולה יזומה מצד הפורש.
ההליך נקרא קיבוע זכויות, והוא עשוי להשפיע על גובה המס שישולם על הפנסיה במשך שנים. מי שלא מכיר אותו, דוחה את הטיפול או מניח שהכול מסתדר לבד, עלול לשלם מס גבוה מהנדרש.
מבחינת גמלאים רבים זה מרגיש כמו שיטת מצליח: המדינה חוקקה את ההטבה, אבל האזרח צריך לדעת שהיא קיימת, להבין שהוא צריך לבקש אותה, לאתר מסמכים היסטוריים ולקבל החלטות מס מורכבות. משפטית, כמובן, התמונה מורכבת יותר, משום שהיקף ההטבה תלוי בנתונים אישיים ובבחירות של הפורש. אבל מבחינת אדם שמגלה בדיעבד ששילם במשך שנים מס מיותר, התוצאה יכולה להיות מתסכלת מאוד.
אז מהו בעצם קיבוע זכויות?
קיבוע זכויות הוא הליך שבמסגרתו נקבע כיצד הפורש ינצל את הטבות המס המגיעות לו על פי סעיף 9א לפקודת מס הכנסה.
במילים פשוטות, המדינה מעניקה הטבת מס על כספי הפרישה, אבל ניתן לנצל אותה בדרכים שונות. אפשר להפנות חלק משמעותי מההטבה לפטור ממס על הקצבה החודשית, אפשר במקרים המתאימים לנצל חלק ממנה לצורך היוון קצבה, כלומר קבלת סכום חד פעמי, ואפשר לשלב בין האפשרויות.
כאן בדיוק מתחילה המורכבות. אין החלטה אחת שמתאימה לכולם.
אדם שזקוק להון מיידי כדי לסגור משכנתה עשוי לקבל החלטה שונה מאדם שרוצה למקסם את ההכנסה החודשית נטו לאורך שנות הפרישה. לכן קיבוע זכויות הוא לא רק מילוי טופס, אלא החלטה כלכלית בעלת השלכות ארוכות טווח.
כמה שווה ההטבה ב-2026?
נכון לשנת 2026, תקרת הפטור על היוון קצבה הוא כ 976 ש"ח שאמור לגדול עד 2028 למעל 1.1 מ, והפטור על הקצבה נכון ל2026 הוא 5,422 ש"ח שגם אמור לגדול עד 2028 לכ 6,300 ש"ח .
חשוב לדעת שבשביל להוון את הסכון צריכה שתהיה לכם קצבה מזערית שנכון להיות היא כ 5,300 ש"ח
חשוב להדגיש: המדינה אינה מעבירה לפורש 5,422 שקל. מדובר בחלק מהקצבה שעשוי להיות פטור ממס.
המשמעות הכספית בפועל תלויה בגובה הפנסיה, בהכנסות נוספות, בנקודות הזיכוי ובמדרגת המס של אותו אדם. אבל אצל פורשים בעלי קצבה בינונית או גבוהה, ובעיקר אצל מי שממשיכים לעבוד או מקבלים הכנסות נוספות, מדובר לעיתים בחיסכון משמעותי מאוד.
דוגמה: כך חוסר מודעות עלול לעלות עשרות אלפי שקלים
נניח שיוסי פרש בגיל הזכאות ומקבל פנסיה חודשית של 14 אלף שקל. בנוסף, יש לו הכנסה נוספת החייבת במס, ולכן חלק מהכנסתו נמצא במדרגת מס שולית של 31 אחוז.
לצורך הדוגמה בלבד, נניח שיוסי זכאי לאחר כל הבדיקות לפטור חודשי של 5,000 שקל מתוך הקצבה, אך בפועל לא ביצע את ההליך הנדרש ולא מיצה את הפטור.
המשמעות התאורטית יכולה להיות שעד 5,000 שקל נוספים בכל חודש נכללים בחישוב ההכנסה החייבת שלו. אם החיסכון האפקטיבי במס על אותו חלק עומד בדוגמה על 31 אחוז, מדובר בפער של עד 1,550 שקל בחודש.
בשנה אחת מדובר בכ-18,600 שקל, בשלוש שנים מדובר בכ-55,800 שקל.
זו כמובן דוגמה להמחשה בלבד. בפועל החישוב עשוי להיות שונה מאוד, משום שמס הכנסה מחושב לפי מכלול ההכנסות, מדרגות המס, נקודות הזיכוי, משיכות עבר ונתונים נוספים. אבל הדוגמה ממחישה את העיקרון: אי טיפול בזכויות המס בפרישה אינו עניין בירוקרטי שולי. הוא עלול לעלות כסף אמיתי.
המלכודת הגדולה: הפיצויים שמשכנו לפני שנים
אחת הטעויות הנפוצות היא להניח שמשיכת פיצויים פטורים ממס בעבר אינה קשורה לפנסיה העתידית.
בפועל, מענקי פרישה פטורים שנמשכו בעבר עשויים להשפיע על הפטור שיישאר לקצבה בעתיד, בהתאם לכללים ולנוסחת הקיזוז. במסגרת החישוב נבחנים, בכפוף להוראות ולחריגים, מענקים פטורים הרלוונטיים לתקופת העבודה שקדמה לגיל הזכאות.
הנוסחא אומרת שכל 1 ש"ח פיצויים שמשכם ב-32 שנים האחרונות תוכפל ב 1.35 ותהיה צמודה למדד. וזה מקטין לכם את הטבות המס בגיל הפרישה
כלומר, החלטה שהתקבלה בגיל 45 או 50 יכולה להשפיע על המס בגיל 67 ואף לאחר מכן.
זו אחת הסיבות לכך שאין להסתפק בשאלה כמה פנסיה נצברה. צריך לבדוק גם מה נמשך בעבר, אילו פיצויים התקבלו בפטור, האם בוצעו היוונים ומה מופיע בטופסי הפרישה ההיסטוריים.
למה המדינה לא עושה את זה אוטומטית?
זו השאלה המתבקשת. הסיבה המרכזית היא שקיבוע זכויות דורש יותר מאשר ידיעת גיל הפורש וגובה הקצבה. יש צורך בנתונים על מענקי פרישה, פיצויים קודמים, היוונים, מקורות קצבה ולעיתים גם בבחירה אישית כיצד לנצל את הפטור.
אבל ההסבר המקצועי אינו מבטל את הבעיה הציבורית. רוב הציבור אינו מכיר את סעיף 9א, אינו יודע מהי נוסחת הקיזוז ואינו מבין מה ההבדל בין פטור על קצבה לבין היוון.
מבקר המדינה כבר עסק בהרחבה בתופעה של אי מיצוי זכויות והטבות מס. המשמעות ברורה: כאשר מערכת המס מבוססת במידה רבה על יוזמה מצד האזרח, מי שאינו מודע לזכותו עלול פשוט לא לממש אותה.
מה צריך לעשות בפועל?
ראשית, לא להניח שהפנסיה מטופלת רק משום שקרן הפנסיה מנכה מס. שנית, לאסוף מסמכים מוקדם ככל האפשר, במיוחד טופסי 161 ממעסיקים קודמים, אישורים על מענקי פרישה, נתוני קצבאות ומידע על משיכות פיצויים.
שלישית, לבדוק האם נדרש קיבוע זכויות באמצעות טופס 161ד, או האם בנסיבות האישיות קיים מסלול אחר שמתאים יותר.
רביעית, לא לקבל החלטה על משיכה חד פעמית או היוון לפני שבודקים את המחיר האפשרי במונחי פטור עתידי על הקצבה.
ולבסוף, מי שכבר פרש לפני מספר שנים ולא טיפל בנושא, לא צריך להניח שהכול אבוד. במקרים המתאימים ניתן לבחון את הזכאות גם בדיעבד, ובמקרים מסוימים להגיש בקשה להחזר מס עד שש שנים אחורה.
השורה התחתונה
קיבוע זכויות הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בתכנון פרישה, דווקא משום שרבים מהפורשים אינם מכירים אותו.
המדינה מעניקה הטבת מס משמעותית, אבל ההטבה אינה תמיד מתממשת מעצמה. מי שלא בודק, לא מבקש ולא מתכנן, עלול לשלם מס מיותר במשך שנים.
לכן לפני שמושכים פיצויים, לפני שמבצעים היוון, ובעיקר כאשר מתחילים לקבל פנסיה, כדאי לעצור ולבדוק את התמונה המלאה.
בפרישה, לא מספיק לדעת כמה כסף צברתם. השאלה החשובה לא פחות היא כמה ממנו באמת יישאר אצלכם אחרי מס.
האמור בטור זה משקף את דעתו האישית של הכותב בלבד ואינו מייצג בהכרח את עמדת המערכת.
הכותב הוא מתכנן פיננסי ומומחה לתכנון פרישה, ביופירסט סוכנות לביטוח.
קרדיט תמונה: יופירסט סוכנות לביטוח פנסיוני.
