עימות פומבי מתפתח בין ראש עיריית ניו יורק,זוהראן ממדאני, לבין קרן הגידור Citadel, לאחר שהראשון שילב את שמו ונכסיו של המיליארדר קן גריפין בקמפיין פוליטי להעלאת מסים על בעלי נכסים יוקרתיים.
ממדאני, המזוהה עם האגף הסוציאליסטי-דמוקרטי, פרסם בשבוע שעבר סרטון תחת הכותרת "Happy Tax Day, New York. We’re taxing the rich", שצולם מול הפנטהאוז של גריפין במנהטן – נכס שנרכש ב-2019 בכ-238 מיליון דולר ונחשב לאחת העסקאות היקרות בהיסטוריה של שוק הדיור בארה"ב.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בקרן סיטדל לא נשארו אדישים. במזכר פנימי שהגיע לידי רויטרס, מתח מנהל התפעול של החברה, ג'רלד ביזון, ביקורת חריפה על המהלך. לדבריו, "מביש להשתמש בשמו של גריפין כדוגמה למי שאינו נושא בנטל", תוך הדגשה כי אנשי סיטדל שילמו כ-2.3 מיליארד דולר במסים עירוניים ומדינתיים בחמש השנים האחרונות.
העימות מגיע על רקע יוזמה חדשה שמקדמת מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול, להטיל מס על דירות יוקרה משניות בשווי של מעל 5 מיליון דולר – מהלך שממדאני תומך בו כחלק מהמאמץ לצמצם את הגירעון התקציבי של העיר.
בקרן אף רמזו כי המתיחות עשויה להשפיע על השקעות עתידיות בעיר. לפי הנהלת החברה, פרויקט נדל"ן ענק במנהטן בהיקף של יותר מ-6 מיליארד דולר שצפוי לייצר אלפי מקומות עבודה עשוי שלא לצאת לפועל על רקע ההתפתחויות.
העימות הפומבי סביב מיסוי העשירים בניו יורק ממשיך להסלים, כאשר ממדאני נמנע מלהביע חרטה על כך שציין באופן מפורש את קן גריפין בסרטון שפרסם בשבוע שעבר. הסרטון צולם מול הפנטהאוז העצום של גריפין בשדרת סנטרל פארק דרום – נכס בשטח של כ-24 אלף רגל רבועה, שנרכש ב-2019 בכ-238 מיליון דולר ונחשב בזמנו לבית היקר ביותר בארצות הברית.
כאשר נשאל על כך במסיבת עיתונאים בברוקלין, הסביר ממדאני כי הבחירה להדגיש את הנכס הספציפי לא הייתה מקרית. לדבריו, מדובר בדוגמה בולטת לעושר קיצוני, והוא ביקש להמחיש לציבור שמדיניות המיסוי החדשה אינה מכוונת לכלל האזרחים אלא לקבוצה מצומצמת מאוד של בעלי נכסים יוקרתיים במיוחד.
לעשירים בלבד: המיליארדר רכש שלד דינוזאור תמורת כ-45 מיליון דולר
ההתכתשות הזו משקפת את המתח הפוליטי הרחב יותר סביב סוגיית מיסוי העשירים בארה"ב: מצד אחד, תומכי המהלך טוענים כי מדובר בצעד הכרחי לצמצום פערים ולמימון שירותים ציבוריים; מצד שני, מתנגדים מזהירים מפגיעה בהשקעות ובבריחת הון. במקרה הזה, הבחירה להבליט דמות ספציפית כמו גריפין הפכה את הדיון התיאורטי לעימות אישי ופומבי.
