למה הישראלים נשארים באותו בנק – גם כשהם לא מרוצים

למרות רפורמות, אפליקציות והבטחות ל”מעבר בקליק”, רוב הישראלים עדיין נשארים באותו בנק שנים ארוכות • לא כי הבנקים טובים יותר, אלא כי המערכת עדיין בנויה כך שמעבר מרגיש כמו סיכון , ולא כמו הזדמנות | דעה

בנק, אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק

לפי נתוני בנק ישראל שפורסמו השבוע, רק כ-223 אלף לקוחות עברו בנק בשלוש השנים האחרונות מאז הושקה רפורמת "מעבר בקליק" – מספר זעום ביחס לשוק של מיליוני לקוחות. וגם במבט רחב יותר, התמונה לא משתנה: הישראלי מחזיק בממוצע כ-1.1 חשבונות בנק בלבד, נתון שמעיד עד כמה הקשר לבנק נשאר יציב, כמעט סטטי. זה נתון שמספר סיפור ברור: למרות הכלים, למרות הקמפיינים, ולמרות ההבטחות – השוק הבנקאי בישראל כמעט ולא זז.

הטעות הגדולה היא לחשוב שמדובר בעצלנות. בפועל, מדובר בפסיכולוגיה. בנק הוא לא מוצר צריכה רגיל. הוא לא אפליקציה שמוחקים ולא מנוי שמבטלים. הוא המקום שבו מתנהלים החיים הפיננסיים שלנו בהם משכורת, הלוואות, משכנתא, הוראות קבע. המעבר לא נתפס כהחלפה, אלא כסיכון. הצרכן לא שואל "כמה זה יעלה לי", אלא "מה עלול להשתבש".

כלכלת ישראל, תל אביב | צילום: שאטרסטוק

גם אם המעבר הפך טכנית לפשוט יותר, התחושה לא השתנתה. הלקוח עדיין לא בטוח מי אחראי למה, מה קורה אם משהו נופל בין הכיסאות, ואיך זה ישפיע על התנאים הפיננסיים או ההתנהלות היומיומית שלו. בעולם שבו כסף נתפס כביטחון, תחושת אי-ודאות היא חסם חזק יותר מכל עמלה.

כדי להבין איך זה יכול להיראות אחרת, שווה להסתכל על קופות החולים. גם שם מדובר במערכת מורכבת, רוויה במידע אישי, תלויה בהרגלים ובמערכות יחסים ארוכות טווח. ובכל זאת, מאות אלפי ישראלים מחליפים קופת חולים מדי שנה. לפי נתוני משרד הבריאות, סביב חצי מיליון מבוטחים עוברים קופה בכל שנה, למרות שגם שם קיימות פעולות שימור מצד הקופות.

הבנקים הגדולים בישראל - לאומי, פועלים, מזרחי ודיסקונט | עיבוד: שאטרסטוק
הבנקים הגדולים בישראל – לאומי, פועלים, מזרחי ודיסקונט | עיבוד: שאטרסטוק

ההבדל הוא לא במורכבות, אלא בחוויה. המעבר בין קופות חולים כמעט ואינו מורגש: הלקוח לא צריך לרדוף אחרי טפסים, לא חושש שהמידע לא יעבור, ולא מרגיש שהוא "מתחיל מחדש". המערכת בנויה כך שהאחריות היא על הגופים, לא על המבוטח. המעבר קורה ברקע, בלי לייצר דרמה.

בבנקים, לעומת זאת, זה עדיין מרגיש אחרת. גם כשיש מערכת טכנולוגית שעובדת, אין עדיין תחושת ביטחון מלאה. הלקוח מרגיש שהוא צריך "לנהל את המעבר", ולא שהמערכת מנהלת אותו עבורו.

לזה מצטרפת בעיה נוספת: חוסר בידול. גם אם המעבר היה חלק לחלוטין, רבים מהלקוחות לא משוכנעים שיש סיבה אמיתית לעשות אותו. הבנקים נתפסים דומים זה לזה, השירות דומה, הבעיות אותן בעיות, והפערים לא תמיד ברורים או משמעותיים. במצב כזה, גם חיכוך קטן בתהליך הופך לסיבה מספקת להישאר.

בנק ישראל | צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
בנק ישראל | צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

אם מדינת ישראל באמת רוצה תחרות בנקאית, היא תצטרך להפסיק להתמקד רק בטכנולוגיה של המעבר, ולהתחיל לטפל בחוויית המעבר. מעבר בנק צריך להפוך למשהו שקורה ברקע. בלי טפסים מלחיצים, בלי חשש לדירוג אשראי, בלי תחושה שצריך “להתחיל חיים מחדש”. בדיוק כמו שמעבירים מספר טלפון בין חברות סלולר או עוברים קופת חולים בלי לחשוש שהרופא ייעלם.

כי כל עוד מעבר בנק מרגיש כמו אירוע פיננסי דרמטי – הישראלים פשוט יישארו במקום. לא כי הם מרוצים. כי המערכת בנויה כדי שלא יזוזו.

הכותבת הינה מרצה ויועצת אסטרטגית לשיווק, המתמחה בהתנהגות צרכנים וחוויית לקוח

שתפו כתבה זו:

guest
0 תגובות
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות