מכירים את המבט הזה על החשבונית בסופר כשאתם קולטים שאותו סל, אותם מוצרים בדיוק, פשוט עלו עוד פעם במחיר. זו השיטה שכולנו כבר מכירים, ולצערנו גם התרגלנו אליה.
מעלים מחיר, בודקים את עוצמת התגובה הציבורית ואם אין רעש גדול מדי, זה עובר. המחיר הופך לעובדה.
ואז מגיע גל התייקרויות נוסף, כזה שמכה ישר בבסיס של כל מקרר בישראל: גבינות, חמאה, יוגורטים. כל מה שנראה בסיסי ויציב – מתייקר בשקט.
זה תמיד מלווה באותם הסברים: עלויות ייצור, מחירי חומרי גלם, המצב בעולם, משברים בשרשרת האספקה. שקית מלאה תירוצים והסברים שנשמעים הגיוניים אבל חוזרים על עצמם כמעט בכל עלייה.
אבל יש דבר אחד שפחות מדברים עליו: כשהשקל מתחזק והיבוא דווקא זול יותר – זה כמעט לא נכנס לשיחה. זה פשוט לא משרת את האינטרס.
ובסוף, במקום אחד כל הסיפורים האלה כבר לא חשובים בקופה. שם יש רק שורה תחתונה אחת: מחיר שנוסק וצרכן שמשלם.
והוא משלם. ביוקר.
אז אולי הגיע הזמן להגיד את זה בפשטות: זה כבר מזמן לא סיפור על גבינה או על מוצר כזה או אחר. זו שאלה רחבה יותר.
כמה עוד אפשר להמשיך "לחלוב" את הציבור לפני שנבין שהפרה בסיפור הזה היא אנחנו.
