באפריל 2024 נכנס לתוקף בניו זילנד איסור ממשלתי על שימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר, כחלק ממדיניות לצמצום הסחות דעת בשיעורים. מטרת המהלך, כפי שהוצגה על ידי הממשלה, הייתה לאפשר לתלמידים להתרכז בלמידה ולשפר הישגים. כעת, עם חלוף שנה, נאסף מידע ראשוני על יישום המדיניות ועל תגובות התלמידים.
במסגרת מחקר שכלל ראיונות עם 77 תלמידים בגילאי 12–18 מ-25 בתי ספר ברחבי המדינה, התברר כי עמדות התלמידים כלפי האיסור חלוקות. חלק מהתלמידים דיווחו על ירידה בהסחות דעת והזדמנות להתרכז יותר בלמידה. אחרים דיווחו על תחושות אי נוחות, בעיקר בשל חוסר האפשרות ליצור קשר עם בני משפחה במהלך יום הלימודים.
בעיה מרכזית שזוהתה הייתה חוסר עקביות באכיפת הכללים – תלמידים דיווחו כי חלק מהמורים המשיכו להשתמש בטלפונים בשיעורים, בעוד התלמידים נדרשו להימנע מכך לחלוטין. מצב זה יצר תחושת אי שוויון, וחלק מהתלמידים הודו כי מצאו דרכים לעקוף את האיסור, כמו שימוש סמוי בטלפונים או שימוש באמצעים חלופיים כמו מכשירי קשר.
מרבית התלמידים העידו כי לא נשאלו לדעתם לפני החלת האיסור. כמה מהם אמרו כי ההחלטה התקבלה ללא שיתוף או הסבר מצד גורמים בוגרים. חלק מהתלמידים גם תהו על ההיגיון שבאיסור טלפונים בלבד, כשמחשבים ניידים וטאבלטים – שגם הם עלולים להסיח – ממשיכים להיות בשימוש בכיתה.
מחקר עדכני שנערך באנגליה, בו השתתפו מעל 1,200 תלמידים, מצא כי אין הבדל מהותי בהישגים או ברווחה הנפשית בין בתי ספר עם איסור טלפונים נוקשה לבין אלו עם מדיניות גמישה יותר. בניו זילנד עצמה, יותר מ-80% מהתלמידים דיווחו כי טכנולוגיה בכלל – לא רק טלפונים – פוגעת לעיתים בריכוז בכיתה.
המחקר הציע כי במקום להחיל איסורים גורפים, כדאי לבחון חלופות. בין ההצעות שהעלו תלמידים: לאפשר שימוש בטלפונים בזמן הפסקות בלבד, וכן לכלול תכנים חינוכיים להתנהלות דיגיטלית בריאה כחלק מהשגרה הבית-ספרית. בנוסף לכך, עלה הצורך להדריך גם מורים והורים, כדי לשפר את ההתמודדות עם אתגרי השימוש בטכנולוגיה בקרב צעירים.
במסקנות המחקר נכתב כי פתרונות כוללים ושיתופיים עשויים להיות יעילים יותר מהחלטות חד-צדדיות. ההמלצה המרכזית היא לקיים שיח פתוח עם תלמידים, ולאפשר להם לקחת חלק בעיצוב כללים בנוגע לשימוש בטכנולוגיה בבתי הספר.
