איראן הצהירה אתמול על כך שתסגור את מיצרי הורמוז והחוזים העתידיים על הנפט הגיבו במה שניתן לדמות לפיהוק גדול. החוזים העתידיים אמורים היו לזנק הרבה יותר, לו רק המשקיעים היו מאמינים לאיומי המשטר. דרך מיצרי הורמוז עוברת חמישית מהתעבורה הימית של הנפט ולכן סגירת המיצרים היא אירוע קיצון.
איראן מרבה לאיים בסגירת המיצרים, היא עשתה זאת במלחמת איראן-עיראק, כשהתקיפו להם מכליות, כשחיסלו להם בכירים וכשהשיתו עליהם סנקציות חריפות. אך בכל אותם פעמים שאיראן איימה היא לא יישמה את האיום, גם מכיוון שהיא עצמה מעבירה את הנפט שלה באמצעות המיצרים וגם בגלל שאין להם אפשרות אמיתית לסגור את המיצרים לאורך זמן.
איראן סוגרת את מצר הורמוז לאחר התקיפות האמריקניות והישראליות
המשקיעים מכירים את הרטוריקה הזו ואין להם אמון בה ולכן הם לא מגיבים לה. אם האיום הזה ימומש ברור שהמשקיעים יגיבו בהתאם. בעשור האחרון השווקים בעולם פיתחו חלופות רבות לנפט. בארה"ב פורחת תעשיית ייצור פצלי שמן, סעודיה ואיחוד האמירויות הגדילו את יכולת האגירה שלהן וגם המדינות המפותחות הבינו שכדאי להן לאגור כמויות גדולות יותר של מלאים לשעת חירום. כך שהצרכנים הגדולים בעולם יידעו להסתדר במקרה של בעיות אספקה זמניות באיראן.
למרות כל אלה העלייה המתונה בחוזים העתידיים, לרמה של כ-67 דולר לחבית למסירה באפריל (WTI) מלמדת על כך שמחר, ביום המסחר הראשון השבוע נראה עליות מחירים. הן עשויות להיות גבוהות יותר ממחיר החוזים העתידיים כעת, מכיוון שהחוזים לאפריל לוקחים בחשבון זינוק גדול יותר והתמתנות מחירים בהמשך החודש.
צריך לזכור שמחיר הפקת הנפט כיום נמוך בסעודיה והוא עומד על כ-20 דולר לחבית. כאמור, היא גם מחזיקה במלאים גדולים. עלות ההפקה באיראן יקרה הרבה יותר ומגיע לכ-35 דולר לחבית וברוסיה העלות היא כ-45 דולר לחבית. כך שמחיר השוק כיום מאפשר עוד ירידה במחיר הנפט. מנגד, העליות במחיר הנפט מוגבלות, מכיוון שבעולם יש כבר חלופות לנפט, כמו פצלי שמן בארה"ב, אלא שעלות הפקתם יקרה הרבה יותר ונאמדת בכ-70 דולר.
גם הגז הטבעי הוא חלופה וכמובן הפחם הלא רצוי, אך שנמצא בשימוש כעת בכמה ממדינות אירופה, כמו גרמניה. לכן נראה שהטווח האפשרי לחודש הקרוב הוא בין 55-85 דולרים, אם לא יהיו תרחישי קיצון, כמו שריפת מאגרים במלחמה, או התרחבות המלחמה שתביא לשיבושי אספקה.
