אנבידיה, פלנטיר ואורקל – חוט דמיון אחד מחבר ביניהן, וזה לא רק בינה מלאכותית

האם אותם משקפיים מתאימים להסתכל על אנבידיה ועל אפל? • אנבידיה, פלנטיר ואורקל, הקו הברור המאחד את החברות, והקו הפחות גלוי וברור שמאחד את החברות האלה • איך נראית התמונה ההופכית של החברות האחרות, אלו שפחות הצליחו, או אפילו אפשר להגיד נכשלו • מה כל זה אומר למשקיעים, ומה אפשר להסיק מזה על טסלה ועל אפל • אמנם שוק ההון מריע למצליחים, משקיעים צריכים ללמוד מהכישלונות | ניתוח

אנבידיה, פלנטיר ואורקל | עיבוד צילום: שאטרסטוק

כולנו חולמים על אנבידיה הבאה, אולי זו פלנטיר, והמאמי התורנית בשווקים היא אורקל הישנה והטובה. יש משהו שמאחד את החברות האלה, והוא בעיקר ניהול איכותי. קשה להפריד עד כמה ניהול משמעותי לחברה. זה לא תמיד חייב להיות המנהל הכריזמטי (ראיתם את התספורת של מנכ"ל פלנטיר?), למרות שבארה"ב פעמים רבות זה מגיע עם התפקיד. זה כן חייב להיות בעל החזון.

יש חוט שמקשר את שלוש חברות הטכנולוגיה האלה. אנבידיה, שמצליחה להמציא עצמה כל פעם מחדש. פעם אחת זה רכיבה על גל כריית הביטקוין והקריפטו, שסייע להגדיל ביקושים למוצרים שלה. היום זה הביקוש הגובה לבינה מלאכותית. פלנטיר, חברה שעד לא מזמן פעלה מתחת לרדאר, והמנכ"ל שלה החליט לגוון את מקורות ההכנסה, ולהציע מוצרים גם לשוק הפרטי. אורקל שגם היא בשקט בשקט אבל עם המון מחשבה ואסטרטגיה, נכנסה לתחום הבינה המלאכותית.

תספורת ייחודית. מנכ"ל פלנטיר, אלכס קרפ | צילום: רויטרס

לתוך הסיפורים האלה אפשר גם להוסיף את מיקרוסופט בעידן של סאטיה נאדלה, שהצליחה לבצע שינוי ארגוני משמעותי, ולהפוך את החברה מחברה נטולת חזון שאמנם מספקת מזומנים, אבל ללא צמיחה משמעותית, לחברה עם פעילות משמעותית בתחום האירגוני, וכמובן האחזקות בחברת OpenAI של סם אלטמן.

אתם עונים לעצמכם בוודאי שהחוט המקשר בין שלושת סיפורי ההצלחה האלה הוא, ובכן, הבינה המלאכותית. ובכן…כן, אבל יש עוד משהו. בשלושת המקרים האלה, היה זה המנכ"ל שהוביל את החברה לשינוי אסטרטגי, שזיהה את הכיוון שאליו החברה צריכה לפנות, את הצורך בשינוי אסטרטגי לחברה, והתוצאות הגיעו בסוף.

לפני שנמשיך, ראוי שנייה להדגיש שאת הדברים אני מציג לגמרי ממעוף הציפור. היות ומדובר בתהליכים של שנים, אין כאן רצון להיכנס דווקא למוצר או לתהליך ספציפי, אלא דווקא לנסות להבין את הדברים מהפרספקטיבה הרחבה יותר.

שינוי אסטרטגי דורש אומץ ותעוזה

לא פשוט לקחת חברה ולהוביל בה שינוי משמעותי לחדשנות שלא בטוח יצליח. בתי הקברות של וול סטריט מלאים בסיפורים על המצלמה הדיגיטלית של קודאק, על נטפליקס שהציעו שיתוף פעולה לבלוקבאסטר (חפשו את החברה אם אתם צעירים מדי), על גוגל שביקשו להיות מנוע החיפוש של יאהו, ועוד ועוד. זה דורש תעוזה, חזון, ואולי הכי חשוב זה דורש יכולת לקחת סיכון.

משרדי גוגל בלונדון | צילום: אלנה ואסי, שאטרסטוק
משרדי גוגל בלונדון | צילום: אלנה ואסי, שאטרסטוק

לתאגידים הדרך הקלה ביותר היא להמשיך באותו כיוון, בטח כאשר יש פרה חולבת של מזומנים שמגיעה כל הזמן. לבצע שינוי אסטרטגי דורש המון משאבים, וכשהתוצאה לא מובטחת, מי שישלם בראשו יהיה המנכ"ל. לכן אין זה פלא שמנכ"לים נרתעים מלקחת כיוון כזה.

תמונת הראי של הכישלונות העדכניים

אחרי שמניתי את בתי הקברות שמאכלסים את סיפורי מורשת וול סטריט, הגיע הזמן להתעכב על כמה סיפורים עדכניים, מההווה, ולראות אם אפשר להסיק מכך מסקנה כלשהי.

הסיפור הראשון הוא של אינטל. החברה שהיתה חתומה על חדשנות פורצת דרך, נכנעה ל'דרך הקלה', לטכנולוגיית המעבדים הקיימת, ובדרך איבדה לא מעט סגמנטים של פעילות, בין אם זה פעילות ה-Data Centers, בין אם זה המובייל. שנים רבות מדי התמקדה אינטל בהיבטים בירוקרטיים שאמנם היקשו על חברות אחרות להתחרות בה, אבל בדרך איבדה החברה שווקים חדשים וצומחים. עד היום לאינטל אין כמעט שום נוכחות ב-Data Centes ובמובייל.

דבר כזה בדיוק קרה למיקרוסופט בעידן של סטיב באלמר. החברה הסתמכה יותר מדי על מוצרי ה-Windows וה-Office, עד שאיבדה כל נוכחות אפשרית במובייל. כל הנסיונות לרדוף אחר השוק הזה ירדו לטמיון.

מפעל השבבים של 'אינטל' (ירושלים) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
מפעל השבבים של 'אינטל' (ירושלים) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הרשימה עוד ארוכה, אבל אפשר גם להוסיף כישלון מקומי מפואר עם ארז ויגודמן, שלא רק לא זיהה נכון את השוק, אלא אף הגדיל לעשות והוביל רכישה שערורייתית שהביאה את טבע לעברי פי פחת. האם המנכ"ל הנוכחי ריצ'רד פרנסיס יצליח לחלץ את החברה מהבור, מוקדם לדעת, אבל לדעתי הכיוון חיובי.

חברות שהשוק 'ברח להן' אבל ייתכן ויש סיכוי

שתי חברות נוספות, חוו החלטות ניהוליות בעייתיות, וכתוצאה מכך המניות של החברות האלה הגיבו דרמטית.

החברה הראשונה היא נייקי. ללא ספק מובילה בתחום לבוש הספורט, שהחלטות ניהוליות שגויות, בעיקר מעבר למכירה ישירה ללקוח דרך האינטרנט, פינתה את מקומה של נייקי על מדפי החנויות, ואיפשרה למותגים מתחרים לתפוס את מקומה של נייקי על המדף. ייאמר לזכותה של החברה, שהיא הבינה את הטעות. לא מהר מספיק, אבל התעשתה והחברה מתחילה בביצוע שינויים כדי למקם עצמה מחדש כמובילת שוק. האם זה יצליח? אין ביטחון, אבל לנייקי יש את הכח לבצע את השינוי הזה.

נייקי | צילום: שאטרסטוק
נייקי | צילום: שאטרסטוק

חברה נוספת היא טסלה. לטסלה, יצרנית הרכבים החשמליים השוק 'ברח' לגמרי. הסינים מציגים רכבים זולים משמעותית מרכבי החברה. הניסיונות של טסלה להציג דגמים זולים של רכבי החברה לא מצליחים, ובינתיים המודל העיסקי של החברה נשען על שוק שכנראה בורח לטסלה. האם זה הסוף של טסלה? לא חושב.

אבל לטסלה יש מנכ"ל אולי מאנשי החזון הגדולים של דורנו. אדם שלא חושש לקחת סיכונים. אדם שחושב הרבה מאוד מהלכים קדימה, וגם אם אנחנו לא תמיד רואים את התמונה הכוללת בעיניים של אילון מאסק, לי אין ספק שאם יש מישהו שיכול לקחת את טסלה קדימה זה מאסק.

אילון מאסק | צילום: שאטרסטוק
אילון מאסק | צילום: שאטרסטוק

אגב, מי שמבין לאשורו את מצב החברה זה ללא ספק מאסק עצמו, שכנראה מנסה לייצר גורמי הכנסות נוספים של החברה – בין בדמות רובוטקסי, בין בדמות רובוטים עוזרים אישיים. לאן זה ילך? קשה לדעת. שינוי כפי שמאסק מנסה לעשות בטסלה לוקח שנים. אבל אם יש מישהו שיכול לעשות את זה זה מאסק. לכן היקף התמריץ שמאסק קיבל מאוד רלבנטי. טסלה בלי מאסק לא שווה בכלל.

הדבר האחרון בהיבט הזה של מאסק הוא שעד כמה שהוא שחקן משמעותי מבחינת טסלה, הוא גם רדיקל חופשי, וזה הופך לגורם סיכון מבחינת החברה. לא ניתן להחליף אותו, אבל גם לא ניתן לדעת מה יהיה הפרויקט הבא שימשוך את תשומת הלב של מאסק, אחרי שפרויקט ה-DOGE שבו עסק קרס ברעש גדול.

מאסק כגורם שירומם את טסלה וגם כגורם הסיכון המשמעותי ביותר של טסלה חייב להיות בפוקוס של המשקיעים. הדירקטוריון יודע זאת, לכן חבילת התמריצים נועדה לשמר את הפוקוס של מאסק על טסלה. אם זה יצליח? ימים יגידו, אבל על המשקיעים קודם כל להסתכל על מאסק אחר כך על טסלה.

החברה שייתכן ואיבדה את הדרך

דוגמא נוספת עדכנית אני מציג כאן והיא חברת אפל. בהתאם לתזה שהצגתי כאן, חשיבות המנכ"ל, הנכונות שלו לקחת סיכונים, רמת החדשנות שהוא מביא לחברה. בהתאם לכל הפרמטרים האלה, טים קוק מוביל את אפל יותר בכיוון של אינטל מאשר בכיוון של אנבידיה.

כולם מכירים את המוצרים של אפל. מכירים גם את העובדה שאפל לא הציגה שום מוצר משמעותי בשנים האחרונות (שנים כן). שמשקפי המציאות הרבודה שלה היו כישלון חרוץ. שהחברה נכשלה קשות בכל הקשור לשילוב AI במוצריה (לכו ליוטיוב לראות השוואות של יישומי AI של סמסונג ושל אפל, התוצאות מביכות לרעת אפל).

טים קוק אמנם מצליח לשלוט בשרשת האספקה של אפל, למרות כל הזעזועים שהחברה עוברת בשל המאבקים הגיאופוליטיים בין ארה"ב לסין. יחד עם מדיניות רכישת עצמית אגרסיבית של מניות החברה, טים קוק מצליח לייצר ערך לבעלי המניות. הבעיה היא עם הכיוון העתידי. והכיוון העתידי של אפל לא ברור.

אפל איבדה את ג'וני אייב, המעצב הראשי האגדי שלה, אבל לא רק הוא. יש רשימה גדלה והולכת של מהנדסים בכירים בחברה, בעיקר מתחום ה-AI שעוזבים לטובת חברות מתחרות. הטענות של העוזבים מדברות על בירוקרטיה, מדיניות תגמול בעייתית, ובעיקר – היעדר חזון בחברה.

כל זה מביא אותי למסקנה שבמידה ואפל לא תבצע שינוי אסטרטגי משמעותי, היא תמשיך בכיוון השלילי ותרד. החברה תמשיך לייצר מזומנים, אבל ללא תרבות שמאמצת חדשנות, היא תמשיך לאבד נתח שוק למתחרות ובעיקר לסמסונג.

טים קוק, מנכ"ל אפל | צילום: שאטרסטוק

לדעתי, כל עוד טים קוק על ההגה, משקיעים צריכים להנמיך ציפיות בכל הנוגע לחברה. כן, היא תמשיך לחלק דיבידנד, היא תמשיך לספק הכנסות יפות מאוד, וגם רווחים מעולים. אבל ללא שינוי משמעותי, החברה לאט לאט תאבד את היכולת שלה להתמודד עם זעזועים, ובמוקדם ובמאוחר זה יקרה. שחיקת היתרון של אפל על פני המתחרים ימשיך, ועל המשקיעים להיות מודעים לכך.

חפשו את המנכ"ל

אילון מאסק (טסלה), לארי אליסון (אנבידיה), אלכס קארפ (פלנטיר), סאטיה נאדלה (מיקרוסופט) הם אנשי החזון, החדשנות, אבל גם הסיכונים.

במקרה של נייקי, המנכ"ל ג'ון דונהיו דווקא ניסה כיוון אסטרטגי שונה אבל זה לא הצליח, ולקח קצת זמן עד שגילה את זה. בסוף הוא מוחלף אל ידי אליוט היל, מי שהיה המנכ"ל הקודם של נייקי, ואחראי במידה לא מבוטלת להצלחה של החברה.

לעומתם, טים קוק, של אפל לא נראה כמי שמוביל את החברה לכיוון הראוי. נוקט בגישה שמרנית, ולא מצליח לשמר את הכח החדשני שהיה חלק מה-DNA של אפל.

במקרה של טבע, ויגודמן לא האשם היחיד, אבל הוא המשמעותי והמכריע בדרדור מצבה של החברה לסף חדלות פירעון.

במקרה של אינטל, האשמה לא נתונה למנכ"ל אחד, אלא לשורה של מנכ"לים שהובילו את החברה למקום שבו היא נמצאת כיום.

טבע, מרכז לוגיסטי | צילום:יוסי אלוני, פלאש 90
טבע, מרכז לוגיסטי | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

המסקנה שעולה מכל אלה היא שמשקיעים צריכים לחפש את הוקטור של השוק שבו החברה פועלית. לנסות להעריך האם לדעתם המנכ"ל של החברה הוא הנכון להוביל אותם. בהיבט הזה, בכלל לא משנה אם אתה אנליסט או כל אדם בעל תבונה וכושר אבחנה, שכל ישר ויכולת הסקת מסקנות.

כפי שאמר פעם סטיב ג'ובס, מי שאכן היה מנכ"ל אגדי, בעל חזון שלא חשש מלקיחת סיכונים, היכולת לחבר את הנקודות היא החשובה, ובעניין הזה לא חייבים להיות אנליסטים, אלא פשוט לזהות את הנקודות הנכונות.

הטור נכתב על ידי משה מימון, ראש דסק שוק ההון, ערוץ הכלכלה

שתפו כתבה זו:

guest
1 תגובה
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות
הקפטן
הקפטן
5 חודשים לפני

👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍