הפנטגון נגד אנתרופיק – ומי באמת שולט בטכנולוגיה החזקה בעולם?

חוזה של 200 מיליון דולר, סירוב להסיר מגבלות ממודל AI, תביעה נגד משרד ההגנה האמריקאי והצטרפות של OpenAI למערכה • העימות בין החברות לממשלה מעלה שאלה עמוקה: מי צריך לקבוע את הכללים בעידן הבינה המלאכותית - המדינה או תאגידי הטכנולוגיה? | ניתוח
קלוד של אנתרופיק | צילום: שאטרסטוק

קלוד של אנתרופיק | צילום: שאטרסטוק

סבב המהלומות בין אנתרופיק לפנטגון עדיין בעיצומו, כשגם המלחמה באיראן, סם אלטמן והרבה כסף מעורבים באחת הסוגיות הפילוסופיות הכי גדולות שהעולם ראה לאחרונה. קודם כל הנה תקציר האירועים:

אנתרופיק, החברה שמאחורי מודל ה-AI הפופולרי קלוד, הפסידה חוזה עם הפנטגון בשווי 200 מיליון דולר לאחר שסירבה להסיר מגבלות שהטמיעה במודל.

הפנטגון העביר את החוזה ל-openAI והגדיר את אנתרופיק כסכנה לביטחון הלאומי, מה שמונע ממנה לחתום על הסכמים מסחריים עם שורה ארוכה של חברות בעלות קשר לצבא ארצות הברית. בתגובה אנתרופיק הגישה תביעה נגד הפנטגון בטענה כי הוא חורג מסמכותו ומתנהג בנקמנות.

ChatGPT של OpenAI | צילום: שאטרסטוק
ChatGPT של OpenAI | צילום: שאטרסטוק

ניתוח של המקרה חושף היבטים מעניינים במיוחד. ראשית כל ההתנגדות של אנתרופיק לממשלה היא צעד מסחרי ומטרתו לשדר אמינות ללקוחות פרטיים ועסקיים ברחבי העולם, מה שאכן ארע כשאפליקציית קלוד זינקה בטבלת ההורדות לאחר המקרה.

ייתכן והיא למדה מאפל, שסירבה בעבר לאפשר לכוחות הביטחון גישה למידע בעל ערך מודיעיני שהוצפן באייפון עם נעילת מסך.

צעד הענישה של הפנטגון נועד להפוך את המהלך להפסד כלכלי, כדי שחברות ששוקלות התנגדות לממשלה ככלי שיווקי יחשבו על כך פעמיים. ניתן להניח כי סם אלטמן מ-openAI לקח את העסקה עם הפנטגון כי אין לו באמת ברירה.

למרות שמשתמשים רבים ברחבי העולם מיהרו למחוק את אפליקציית chatGPT אחרי ההסכם, חשוב לזכור שהחברה במצב כלכלי מאיים עם תחרות גוברת בשוק הפרטי ונוכחות נמוכה במגזר העסקי והממשלתי. חתימת ההסכם עם הפנטגון היא צינור חמצן שעשוי להביא גם עסקאות ממשלתיות נוספות בהיקפים משמעותיים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ | צילום: שאטרסטוק

אבל החלק המעניין ביותר הוא היפוך התפקידים המשונה שבמקרה הזה. חברה פרטית שנשלטת על ידי קבוצה קטנה של אנשי עסקים, מנסה להציב כללים רגולטוריים שיגבילו את ממשלת ארצות הברית, לא פחות.

שיווקית אין ספק שמשתמשים רבים רואים במהלך הגנה על המשתמש הקטן מפני כוחה של הממשלה, אבל לאמיתו של דבר המציאות הפוכה.

לממשלה יש נהלים, אמצעי בקרה ולגיטימציה ציבורית. לאנשי עסקים שמנסים למקסם רווח באמצעות מהלכים כאלו אין אף אחד מאלו, ורגולציה ממשלתית היא הגבול היחיד שמונע מהם לגרום לנזקים גדולים בהרבה.

די להתבונן בהשפעה ההרסנית, המכוונת והמתמשכת של רשתות חברתיות שונות על הבריאות הנפשית והמרקם החברתי של בני אדם בכל העולם, כדי להבין עד כמה אינטרסים עסקיים מסוכנים כשהם ללא רגולציה מספקת.

חשוב לזכור גם שהמודלים של אנתרופיק סייעו לא מעט בסבב הלחימה האחרון מול איראן, ושימשו כמכפיל כוח משמעותי שאיתר משגרי טילים ומטרות צבאיות והציל בכך חיי אדם רבים.

בנוסף חשוב לזכור כי טרוריסטים, גורמי פשיעה וממשלות כגון אלו של סין ורוסיה, משתמשות בבינה מלאכותית ללא שום מגבלות כדי לקדם מטרות מסוכנות במיוחד כנגד המערב. הגנה מוחלטת על פרטיות המשתמשים משמעה בעקיפין סיוע לאויבים הללו וסכנה לשלום הציבור.

למרות האיסור: ארה"ב תוקפת באיראן בעזרת שימוש באנתרופיק

אין ספק שריכוז כוח רב מדי בידי הממשלה הוא סכנה שאין לזלזל בה, והיא הוכחה בעבר כפוגענית גם בארצות הברית בפרשת NSA ואדוארד סנודן, וגם בישראל בפרשת פגסוס. מנגד, חיי אדם רבים מספור ניצלו בזכות כלי מעקב כאלו, שמסייעים מדי יום באיתור פעולות טרור ונשק בטרם נעשה בהם שימוש לפגיעה בחפים מפשע.

המלחמה בין אבירי הפרטיות לכוחות הביטחון היא הכרחית ובריאה, משום שהיא זו שמבטיחה שימוש אחראי בשטח. השימוש בבינה מלאכותית אינו שונה, ונקווה שהמאבק הנוכחי יוביל לאיזון שקול וחיובי בנושא.

שתפו כתבה זו:

guest
0 תגובות
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות