כן, אני עומדת פה ומחכה. וגם אתם מכירים את ההרגשה הזאת – נמאס לחכות לאוטובוס בתחנה. אתם לא לבד.
וזה קורה למרות שמדינת ישראל מסבסדת את התחבורה הציבורית בכ-15 מיליארד שקלים בשנה, שהם כ-85% סבסוד ממשלתי – מהגבוהים ב-OECD.
ועדיין, הפרדוקס נמשך: הישראלים משתמשים בתחבורה ציבורית הרבה פחות מאשר במטרופולינים אחרים בעולם, בזמן שהאוטובוסים כאן נוסעים בממוצע בחצי מהמהירות שלהם שם.
אז למה זה קורה?
כי חלוקת התקציב של התחבורה הציבורית מתחלקת כמעט חצי-חצי בין קווים עירוניים לבין קווים בין-עירוניים, למרות שכ-80% מהנוסעים בכלל משתמשים בקווים העירוניים.
התוצאה היא מערכת של קווים ארוכים, מסורבלים ומפוצלים, שמנסים לחבר בין מרחקים גדולים – ובמקביל נתקעים בתוך הפקקים העירוניים.
אז אולי הבעיה של התחבורה הציבורית בישראל היא לא מחסור בכסף, אלא העובדה שהכסף פשוט מתפזר על מערכת לא יעילה, שלא באמת מתוכננת עד הסוף סביב המשתמשים שלה.
אז בפעם הבאה שהאוטובוס שלכם לא מגיע – תזכרו, זו לא רק תקלה רגעית. הוא פשוט תקוע בתוך שיטה שלא ממש מצליחה לעבוד.
