הבעיה החדשה של נאט"ו: המימון זורם – אך הנשק תקוע

כאשר מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, נכנס לתפקידו בשנת 2024, האתגר הגדול ביותר שלו היה לשכנע את המדינות האירופיות להגדיל את תקציבי הביטחון שלהן. כעת, מדווח הוול סטריט ג'ורנל, הבעיה היא אחרת, כיצד לתרגם את הכסף הנכנס במהירות לכלי נשק עוצמתיים ולכוחות לחימה בעלי כשירות גבוהה?

מדובר במרוץ מורכב במיוחד, בעיקר כשהנשיא האמריקאי מטיל ספק בפומבי בנחיצותו של הארגון. לאחרונה במהלך ביקורו בבית הלבן, ניסה רוטה להרגיע את הרוחות והציג בפני טראמפ את הזינוק בתקציבי הביטחון של אירופה וקנדה, והעניק להם את הכינוי "טריליון טראמפ".

צווארי הבקבוק של תעשיית הנשק

המספרים מלמדים על שינוי דרמטי. בשנה שעברה הגדילו חברות הברית (ללא ארה"ב) את הוצאותיהן הצבאיות ב-20% לעומת שנת 2024, לרמה של 574 מיליארד דולר.

לפי נתוני המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם, ההוצאות של גרמניה לבדה זינקו ב-24% ל-114 מיליארד דולר, וברלין שואפת להגיע ל-180 מיליארד דולר בשנת 2029 – פי שלושה בהשוואה לרמתה לפני חמש שנים בלבד.

אלא שהקצב וההיקף של התקציבים החדשים מאיימים לעקוף את כושר הייצור של קבלני הביטחון. רוטה ציין כי נשק בשווי של כ-300 מיליארד דולר כבר הוזמן מחברות אמריקאיות, והתעשייה מתקרבת לקצה גבול יכולת הקליטה שלה בעודה מתמודדת עם שני צווארי בקבוק עיקריים:

הראשון הוא הלחץ על קווי הייצור עקב המלחמה באוקראינה והצורך של המערב לחדש מלאים לאחר המלחמה עם איראן. המגבלה השנייה והמורכבת לא פחות היא היכולת לגייס ולאמן כוח אדם חדש כדי להרחיב את כוחות היבשה בהקדם.

בזבוז משאבים ואינפלציה ביטחונית

חוסר היעילות האירופי מעמיד את המהלך בסכנה. מדינות רבות מבקשות להגן על התעשיות המקומיות שלהן, מה שמוביל לכפילויות מיותרות כמו פיתוח של סוגים רבים מדי של כלי רכב משוריינים במקביל. הפיצול הזה משאיר פחות תקציבים לפרויקטים אסטרטגיים גדולים כמו מערכות הגנה אווירית, טילים ארוכי טווח ויכולות מודיעין משותפות שנועדו לחבר בין צבאות היבשת.

שגריר ארה"ב בנאט"ו, מתיו ויטאקר, הדגיש כי המטרה היא לרכוש יכולות ממשיות ולא רק לבזבז כסף, וקרא למיזוג ואיחוד של חברות ביטחוניות באירופה כדי להגביר את היעילות.

בנוסף יש גם את הבעיה של ההתייקרות החריגה בחומרי הגלם. מחירו של פגז ארטילריה בסיסי בקוטר 155 מ"מ זינק ביותר מפי ארבעה מאז פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022.

הלקח המבצעי מהחזית באוקראינה

בנאט"ו מנסים כעת לאמץ את הלקחים המרכזיים שלמדה אוקראינה על בשרה, במיוחד בכל הקשור לבניית תעשייה זריזה וגמישה המסוגלת לחדש ולהתאים כלי נשק תוך כדי תנועה.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ענף הרחפנים. לדברי רוטה, האתגר האמיתי אינו עצם הייצור של המל"טים, אלא היכולת לשנות את קווי הייצור והטכנולוגיה בכל שבועיים או שלושה בהתאם לשינויים הדינמיים והטכנולוגיים בשטח המלחמה.