אוסטריה, מי שנחשבה בעבר לאחד המודלים היציבים והמשגשגים ביותר באירופה, מתמודדת כיום עם מציאות כלכלית קשוחה של דשדוש ממושך, אינפלציה עיקשת ומגזר ציבורי שהולך וחונק את היוזמה הפרטית.
בתוכנית כלכלה עולמית בערוץ 10, בהגשת ניקולאי טלייסניק, שודר ריאיון עם ד"ר ברברה קולם, חברת המועצה הלאומית של אוסטריה, נשיאת מכון האייק ולשעבר המשנה לנגיד הבנק המרכזי האוסטרי, שהציגה תמונה מפוכחת של הכשלים המבניים שמוליכים את המדינה לקראת סטגנציה מוחלטת.
"נתון הצמיחה הנוכחי של אוסטריה, העומד על 0.8 אחוזים, הוא למעשה אפס. זוהי פשוט חוסר צמיחה", מבהירה ד"ר קולם בפתח הדברים. לדבריה, הבעיה המרכזית טמונה בכך שהממשל הולך ומנפח את עצמו על חשבון המגזר היצרני. "אנחנו נאבקים בשנים האחרונות מכיוון שהממשלה שלנו רק הולכת וגדלה. אנחנו צוברים חובות וכמובן גם ריבית, לצד מחסור בפריון".
משל המגזרים: כשהמדינה הופכת לגדולה מדי
ד"ר קולם מציגה נתונים השוואתיים שממחישים את ממדי ההתערבות הממשלתית: ההוצאה הציבורית באוסטריה הגיעה ל-56 אחוזים מהתוצר, לעומת 32 אחוזים בלבד בשווייץ השכנה. "אם נזכור, ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, לפני נפילת מסך הברזל, הנתון הזה עמד על 70 עד 75 אחוזים. אנחנו מגדילים כל הזמן את הממשלה שלנו, וזה פשוט לא הדבר הנכון לעשות", היא קובעת.
המצב הנוכחי מחזיר את קולם לאזהרה היסטורית מוכרת. "ישנו הציטוט המפורסם של ראש הממשלה שלכם, ביבי נתניהו, שנתן הרצאה בווינה בשנת 2006. אני זוכרת היטב שהוא הזהיר אז שהאיש הרזה נושא על כתפיו את האיש השמן", מציינת קולם בריאיון.
"האיש הרזה, העסקים שלנו, נאלצים לשאת נטל מס עצום ובירוקרטיה קשיחה. הממשלה הנוכחית מורכבת מ-21 שרים ומזכירי מדינה, וזה בהחלט לא משהו שגורם לך לחשוב שזה עוזר". הניפוח הממשלתי הזה מתבטא גם בנתוני המאקרו, כאשר בתוך שבע שנים זינקו ההשקעות הציבוריות ב-28 אחוזים, בעוד ההשקעות הפרטיות באותה תקופה צנחו ב-8.6 אחוזים.
מלכודת תמריצי העבודה והכישלון המוניטרי
בצד המוניטרי, האינפלציה באוסטריה טיפסה בחזרה לרמה של 3.7 אחוזים, נתון שהתברר כדביק ועמיד בהרבה מהתחזיות. קולם מותחת ביקורת על המדיניות האירופית, אך מסמנת את האחריות המקומית. "הבנק המרכזי האירופי הגיב מאוחר מדי ובמעט מדי, ואנחנו עדיין רואים את זה ממש עכשיו. אבל זוהי גם בעיה אוסטרית פנימית. אלו מדינויות גרועות מבית כמו פיקוח על מחירים ופיקוח על שכר דירה שפשוט לא עובדים".
עיוות זה משפיע ישירות על שוק התעסוקה, ומסביר את התופעה שבה שיעור האבטלה הרשמי עומד על 6.9 אחוזים בזמן שהעסקים מתלוננים על מחסור חריף בידיים עובדות. "זה לא פרדוקס, זו שוב פוליטיקה שגויה של צד הביקוש וממשלה גדולה", מדגישה קולם. "מערכת הביטוח הסוציאלי והבריאות מעניקה לאנשים שעובדים רק 20 שעות בשבוע את אותו הסיוע שמקבל מי שעובד משרה מלאה של 40 שעות ומעלה. אין שום תמריץ לעבוד. אם לא ניצור תמריצים לעבודה, יהיה לנו מחסור באנשים שיעבדו".
קולם מסכמת כי התקציב החדש שחוקק במדינה אף מחמיר את המצב, בכך שהוא מחייב אזרחים מבוגרים בגילאי 60 עד 65 שרוצים להמשיך לעבוד לשלם יותר למערכת הביטוח הלאומי. "זה הופך את עלויות העבודה לעוד פחות אטרקטיביות עבור המפעלים ועבור מי שרוצה לעבוד", היא מזהירה.
כדי לשנות את המסלול, ד"ר קולם מתווה דרך פעולה ברורה המבוססת על רפורמות מצד ההיצע: "קיצוץ במיסים, הפחתת בירוקרטיה, יצירת תמריצים לעבודה, והיפטרות מכל הסובסידיות. בסופו של דבר, כל יזם קונה את הסובסידיות שלו בכך שהוא נאלץ לשלם מיסים גבוהים יותר. זה פשוט לא פרודוקטיבי".
