המחצית הראשונה של השנה הוכיחה, כמעט כרגיל, את יכולתו המצוינת של המשק הישראלי להתאושש מהתפתחויות משבריות – הן בעקבות מגפת הקורונה בתחילת העשור והן בעקבות ההתפתחויות המלחמתיות של שלוש השנים האחרונות.
יכולת זו באה לידי ביטוי בחזרה מהירה של המשק והתוצר העסקי לפסי צמיחה, ביצועים טובים של הוצאות משקי הבית והחברות, התכווצות של יחסי החוב הציבורי והגירעון התקציבי ביחס לתוצר (במיוחד לעומת יעד הגירעון הממשלתי) ואיתנות הייצוא – בדגש על היי טק ולמרות השקל החזק – שמשקף אף הוא את אמון משקיעים מבית ומחו"ל בכלכלת ישראל.
כפועל יוצא, המשיכו שוק המניות הישראלי להשיג תוצאות נאות, הן בהתחשב בנסיבות והן בהשוואה להישגים של שוקי מניות רבים בחו"ל.
כעת, עם תחילת המחצית השנייה של השנה, עולה השאלה החשובה האם הסביבה הכלכלית תוסיף לשדר חוסן ועוצמה, או שמא מחיר הקשיים החיצוניים ייתן את אותותיו.
בפרט, מדובר בהמשך המתיחות הביטחונית בחזיתות השונות, שאמנם נעשים מאמצים לשפרה, אך נכון לשורות אלו לא מסתמן פתרון קרוב.
לצורך מתן תשובה על השאלה, ולו חלקית, וכמובן תחת ענן כבד של אי וודאות, בחנתי שני סקרים חשובים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומתייחסים לחודש יולי: האחד, סקר מגמות בעסקים; השני, סקר ציפיות צרכנים. שניהם יחדיו עשויים לספק תמונה משולבת לאן פני משקי הבית והחברות.
בחינת שני הסקרים מעלה תמונה מפוצלת, שלהערכתי צריכה בהחלט להילקח בחשבון על ידי מקבלי ההחלטות הכלכליות במשק – הממשלה ובנק ישראל.
מחד, במבט לחודשים הקרובים, בולטת הרעה בכל הקשור לסנטימנט הצרכני וזו באה לידי ביטוי הן בציפיות של משקי הבית לגבי מצבה הכלכלי של המדינה והן לגבי מצבם הכלכלי האישי. עד לאחרונה, היו משקי הבית הצרכנים מעט מעודדים יותר.
מנגד, הסקטור העסקי מראה יכולת עמידות והתאוששות (מדודה, אמנם), במגוון רחב של ענפים, והחברות אף צופות למעבר לצמיחה והתרחבות של הפעילות, לאחר המעצור שגרם מבצע שאגת הארי.
מסקר סנטימנט הצרכנים מסתמנת מגמה של הידוק חגורה בקרב הציבור. זאת בצל חשש כלפי כיוונו הכלכלי של המשק, לצד ירידת מידת הביטחון של משקי הבית ביכולתם לשמור על יציבות פיננסית אישית בשנה הקרובה.
כתוצאה מכך, הציבור נזהר יותר מבעבר בכוונותיו לבצע רכישות גדולות ומוצרים בני-קיימא, וממקד את הוצאותיו במוצרי צריכה מתכלים (שוטפים) – בסיסיים וחיוניים בלבד.
אולם, אם התפנית העולה מהסקר האחרון תימשך, גם רכיב הצריכה המתכלה עלול להתמתן, נקודה שחברות רבות, כגון רשתות מסחר ומזון וחברות בענפי השירותים, תצטרכנה לקחת בחשבון.
מנגד, כאמור, במגזר העסקי נרשמת מגמה של אופטימיות זהירה. מנהלי החברות בענפי התעשייה, המסחר הקמעוני והשירותים מדווחים על יציבות עסקית ואף צופים, ככלל, גידול של המכירות, ההזמנות והייצוא בחודשים הקרובים.
השיפור בסעיף ההזמנות חשוב כי הוא מעיד על המשכיות מבחינת גידול ההכנסות ממכירות. השיפור בסעיף הייצוא מעודד כי הוא מצביע על יכולת טובה להתמודד עם תיסוף השקל.
בתוך כך, בולטת לטובה התאוששותו של ענף הבנייה והתשתיות – שלפי הסקר האחרון שב לצמוח, לאחר תקופת האטה. ענף התיירות, מטבע הדברים, סובל מאוד ומשתרך הרחק מאחור, אך מי שתר אחר נקודות אור יכול להצביע גם שם על התאוששות של תיירות הפנים.
בשורה התחתונה, כלכלת ישראל נכנסת למחצית השנייה של השנה עם מגמות מעורבות: מגזר עסקי סתגלני וצומח מחד, צריכה פרטית שצפויה להתמתן משהו מנגד.
כך, נראה, כי המחצית השנייה תהייה מאתגרת יותר מקודמתה, אם וככל שהסביבה הביטחונית לא תתבהר במהלכה.
