במשך יותר מ-25 שנה, נראה היה שהייצור האמריקאי נשלח סופית לערימת הגרוטאות של ההיסטוריה. התהליך החל עם הצפה של מוצרים זולים מסין, הועמק עם ארגון מחדש של שרשראות האספקה הגלובליות.
משיעור של כ-15% מהתוצר המקומי הגולמי בתחילת המאה הנוכחית, למיעוט של פחות מ-10% כיום. היה ניתן לחשוב שאמריקה הפכה לכלכלת שירותים, והמפעלים הישנים נותרו מאחור.
אלא שהמציאות מציגה כעת מהפך. עידן חדש של ייצור אמריקאי הולך ונבנה, והוא נראה שונה לחלוטין מזה של המאה הקודמת. המנוע המרכזי של הרנסנס הזה, באופן לא מפתיע, הוא ה-AI.
הצד הפיזי של הענן
מאחורי המושג הערפילי AI עומדת תשתית פיזית אדירה וכבדה. מרכזי הנתונים העצומים שנבנים כדי להזין את מודלי ה-AI דורשים מגוון רחב של מוצרים מיוצרים: החל מחומרי בניין ומתכות, דרך מערכות קירור מתוחכמות ועד למדפי השרתים ותשתיות החשמל.
במקביל, התוצר הסופי של אותם מרכזים – ה-AI עצמה – נכנסת בחזרה לרצפת הייצור ומשפרת תהליכים בתעשיות המסורתיות, מיצרני מזון ועד ליצרני ציוד כבד. התעשייה המסורתית וההיי-טק הופכים לשזורים זה בזה ברמה שלא נראתה כדוגמתה.
התוצאה כבר ניכרת בשטח: מגזר הייצור בארה"ב רשם רצף התרחבות מרשים, כאשר מדד מנהלי הרכש (ISM) הציג נתוני שיא של שנתיים, הודות לזינוק בהזמנות החדשות.
החברות הבלתי-פיננסיות במדד S&P 500 צפויות להוציא סכום עתק של כ-1.8 טריליון דולר על מפעלים וציוד חדש – זינוק דרמטי בהשוואה לכ-650 מיליארד דולר בלבד שהוצאו לפני חמש שנים.
"אנחנו נכנסים לעידן של התאוששות מתגלגלת"
"לאחר תקופת הקורונה נכנסנו למיתון, אך כעת בעולם התעשייתי אנחנו נכנסים לעידן של התאוששות מתגלגלת", מסביר סקוט דייוויס, מייסד ומנכ"ל חברת המחקר Melius Research, בדיון מומחים שנערך במגזין 'בארונ'ס'.
"זה התחיל בצד הוצאות ההון. רואים צמיחה אדירה בכל דבר שקשור להוצאות הון של AI, ושרשרת האספקה התעשייתית כולה רואה עליות. מנקודת המבט שלי כאנליסט תעשייתי מאמצע שנות ה-90, התחזית לעתיד היא כנראה הטובה ביותר שראינו ב-35 שנות הקריירה שלי".
ההתאוששות הזו נתמכת גם ממגמות נוספות: המתיחות הגיאופוליטית העולמית שמריצה את התעשיות הביטחוניות והאוויריות, לצד מהלכים של חברות אמריקאיות לחדש מלאים ולהחזיר חלק מהייצור בחזרה לבית (Onshoring) כדי להימנע משיבושי שרשראות האספקה של השנים האחרונות.
מפעלים ללא עובדים?
עם זאת, הרנסנס התעשייתי הנוכחי אינו צפוי להחזיר את מיליוני משרות הצווארון הכחול של פעם. כוח האבודה בתעשייה עדיין מדשדש, והמפעלים החדשים נשענים במידה רבה על אוטומציה, רובוטיקה ופתרונות טכנולוגיים המפצים על המחסור בידיים עובדות.
"מרכזי נתונים ומפעלים מודרניים לא יוצרים כמות עצומה של מקומות עבודה מסורתיים", מציין דייוויס. "במקום זאת, אנחנו אופטימיים לגבי שחקני האוטומציה. ה-AI לא בהכרח מחליפה את העובדים, אלא משפרת את היכולות של העובדים הקיימים והופכת אותם ליעילים בהרבה – וזה הגביע הקדוש של הייצור".
במבט קדימה, המומחים צופים כי גל ההשקעות הנוכחי בתשתיות, באנרגיה וב-AI יימשך ואף יאיץ לקראת התאוששות תעשייתית מלאה. התיעוש האמריקאי אולי כבר לא נראה כמו מפעלי הפלדה של המאה ה-20, אך הוא הופך למנוע הצמיחה המרכזי של הכלכלה הדיגיטלית.
