דווקא מתוך הטראומה – מהמקום שספג יותר רקטות מכל אחר – יכולה לבוא הבשורה הגדולה של ההייטק הישראלי בעשור הקרוב. הכישרון כבר קיים בשדרות וביישובי העוטף – הוא רק ממתין להזדמנות לפרוץ קדימה. בשדרות חיים כיום כ-40 אלף תושבים, וסביבה מתקיימת רקמה אנושית איכותית: קיבוצים, מושבים וקהילות מגוונות המאופיינות בחוסן חברתי, תחושת שליחות וקשר עמוק לאזור. מדובר באוכלוסייה צעירה ברובה, חדורת מוטיבציה, שהרבים מבניה עוסקים בתחומי החינוך, היזמות וההייטק – אך נאלצים לנדוד מדי יום למרכז הארץ כדי למצוא תעסוקה.
במהלך המלחמה האחרונה, מרבית מתושבי שדרות התפנו מהעיר. התחושה שהתחדדה בקרבם הייתה כי לא רק הביטחון האישי "במדינת תל אביב" גבוה יותר – אלא גם היציבות התעסוקתית והאפשרויות המקצועיות מגוונות הרבה יותר. אם נניח ששדרות והעוטף יהפכו לאחר המלחמה למרחב בטוח ככל מקום אחר במדינה, הרי שעל המדינה מוטלת החובה להבטיח שגם בתחום התעסוקה תזכה שדרות לרמת שירות והזדמנויות המקבילה למרכז הארץ.
התשתית האנושית והחינוכית כבר קיימת: המכללה האקדמית ספיר, מהגדולות בפריפריה, פיתחה בשנים האחרונות מסלולים בהנדסה, מדעי המחשב וקורסים טכנולוגיים מתקדמים. היא משמשת חממה טבעית להון אנושי איכותי – אך בהיעדר חברות הייטק מקומיות, הבוגרים נאלצים לחפש את עתידם באזורים אחרים. הפער בין ההון האנושי הקיים ובין מיעוט ההזדמנויות התעסוקתיות בשטח – זועק לשמיים.
שדרות אינה זקוקה לפתרון קסם. היא זקוקה להעתקת מודלים מצליחים מיקנעם ומבאר שבע. בבאר שבע, שילוב בין השקעה ממשלתית, תשתיות מתקדמות, אוניברסיטת בן-גוריון, שיתוף פעולה עם צה"ל וקרנות השקעה – הפך את העיר למרכז סייבר עולמי. יקנעם, לעומתה, נהנתה מהקמה של פארק תעשייה, תמריצי מיסוי, נגישות גבוהה לעובדים וקשרים עם מוסדות חינוך בגליל.
שתי הדוגמאות מוכיחות כי הצלחה בפריפריה אפשרית – כאשר קיים שיתוף פעולה אמיתי בין הממשלה, השלטון המקומי, האקדמיה והמגזר העסקי. זה התנאי הבסיסי ליצירת קפיצת מדרגה אזורית. אם המדינה באמת מבקשת לקיים את ההבטחה כי "דין שדרות כדין תל אביב" – זו שעת המבחן. לא עוד סיסמאות, אלא מעשים.
המרחב האנושי והתשתיתי שקיים בשדרות ובעוטף משווע להקמה של פארק הייטק, חממות טכנולוגיה, מרכזי סטרטאפים ותמריצים שיביאו לכאן חברות. לצד זאת, יש להקים תוכניות הכשרה ייעודיות במכללת ספיר בשיתוף עם התעשייה, כדי להבטיח גם השמה בפועל. הפריפריה אינה מבקשת רחמים – היא דורשת שותפות. מה שנחוץ הוא תוכנית פיתוח כלכלית יציבה, רב-שנתית, שתראה את האנשים – לא את המפות.
בשדרות ובסביבתה חיים אנשים יצירתיים, מחויבים, מוכשרים, שלא מבקשים הנחות – אלא הזדמנות אמיתית. חברות הייטק שיבקשו להתפתח ולבנות את הדור הבא – ימצאו כאן בדיוק את מה שהן צריכות: תשוקה, מקצועיות, חוסן ונכונות לעבודה קשה.
כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר על "ניצחון מוחלט", יש להעניק למונח זה תוכן מהותי. הניצחון לא יימדד רק במונחים צבאיים – אלא ברגע שבו תושבי שדרות יוכלו לפתח קריירה ולחיות את חייהם מבלי להיגרר מדי יום למרכז. הוא יגיע כאשר צעירים מכל הארץ יבואו לשדרות לא רק בגלל קהילות מיוחדות, נדל"ן זול או הטבות מס – אלא בגלל שיש כאן תעשייה, הזדמנויות וחזון.
לו דוד בן גוריון היה חי כיום, אין ספק כי חזונו היה מקבל ביטוי ביצירת מוקדי תעסוקה חדשניים בפריפריה – כחלק מתפיסה כוללת של בניית מדינה שוויונית באמת. הגיע הזמן להפריח את השממה הדיגיטלית.
הכותב הוא יועץ ועורך דין לחברות, תושב שדרות
חזון שיכול להתרחש בפרק זמן קצר יחסית