טושיפומי סוזוקי היה מנהל בדרג ביניים ברשת קמעונאות יפנית כאשר זו פתחה את חנות הסבן אילבן הראשונה בטוקיו בשנות ה-70. סוזוקי חב את הצלחתו לפדנטיות, לצד הבנה עמוקה לגבי הפוטנציאל של תוכנה ולוגיסטיקה להעניק לקמעונאים יתרון תחרותי.
במהלך העשורים הבאים, תחילה כנשיא סבן אילבן ביפן ולאחר מכן כיו"ר ומנכ"ל החברה האם היפנית של הרשת, הוא הפך את המותג המוכר לתופעה עולמית ולאייקון תרבותי.
ביום ה-18 במאי, סוזוקי נפטר ממום לבבי בגיל 93. כך על פי הודעה שפורסמה אתמול (שני) מטעם החברה האם של סבן אילבן, Seven & i.
כבר בשנת 1982, רשת סבן אילבן השתמשה במחשבים כדי לנהל את המלאי ולמזער את הפחת בחנויות, שבאותה תקופה כבר החלו להתרבות במהירות ברחבי יפן.
כיום, הרשת מחזיקה ב-85,000 חנויות הפרוסות בכמעט 20 מדינות. החנויות, מצוידות בסחורה על בסיס נתונים העוקבים אחר הטעם המקומי. בעוד שחנויות נוחות ביפן ימכרו "אוניגירי" (כדורי אורז), חנויות אלו בארה"ב ימכרו משקאות וחטיפים שניתן לאכול תוך כדי נהיגה.
שורשיה של הסבן אילבן מגיעים עד לחברת Southland Ice Co בדאלאס בשנות ה-20 אשר מכרה קרח, סיגריות ודלק. הרשת הצומחת החליטה על השם החדש בשנת 1946, בעקבות ניסוי מוצלח שבו הוארכו שעות הפתיחה של החנויות (משבע בבוקר ועד אחת עשרה בלילה).
הזיכיון היפני הראשון נפתח על ידי הקמעונאית היפנית Ito-Yokado בשנת 1974. סוזוקי, שהיה אז עובד ב-Ito-Yokado, ניהל משא ומתן על עסקת רישוי גדולה יותר עם החברה האמריקאית, וחנויות סבן אילבן החלו להתרבות ברחבי יפן. שם, הפכו לחלק אינטרלי מחיי היומיום.
בשנת 1991, חברת Ito-Yokado רכשה 70% מחברת Southland, החברה האם האמריקנית של סבן אילבן, תמורת 430 מיליון דולר.
אולם, Southland פשטה רגל תחת הנטל הפיננסי של רכישה ממונפת משנת 1987. סוזוקי החל בתוכנית שיקום והחייאה מהירה, שהקנתה לו את הכינוי "הוריקן סוזוקי", כפי שכתב בספרו האוטוביוגרפי.
בשנת 2016, תקופת שלטונו באימפריית סבן אילבן תמה, כאשר התפטר בעקבות עימות עם המשקיע האמריקאי Third Point. הוא ניהל את Seven & i ואת החברה שקדמה לה מאז שנת 1992, ולאחר התפטרותו נשאר בחברה כיועץ.
