בזמן שהדאו ג׳ונס והבורסות באירופה רשמו השבוע שיאים על רקע ההסכם שהשיג טראמפ עם איראן, בורסת תל אביב צנחה מיידית, 3% עד 5% בתוך יומיים. יחידת המחקר של הבורסה עצמה כתבה שהשוק המקומי התנתק מהמגמה בעולם. הפרשנות הרווחת: ההסכם לא טוב לישראל. אני קורא את זה אחרת. מה שקרס השבוע הוא לא מדד. זה נרטיב שלם, ״המזרח התיכון החדש״, השוק בישראל גילה שהוא מחזיק מקל גומי במקום מקל ברזל.
כי לישראל אין באמת מדיניות כלכלית. יש לה רצף של סיפורים. בכל משבר, המדינה בוחרת ענף, מצילה אותו, ומספרת עליו את הסיפור הלאומי הבא.
בקורונה היו שני סיפורים, ושניהם נקראו ״הצלה״. הראשון, נדל״ן: הריבית צנחה לאפס, הבינוי הוכרז חיוני גם בעיצומם של סגרים, היקף המשכנתאות החדשות זינק ב-49% בשנת 2021 לשיא של 116 מיליארד שקל, ומחירי הדירות עלו באותה שנה ב-10.6%. השני, תעופה: כשאל על עמדה על סף קריסה, המדינה הצילה אותה בחבילה של כ-210 מיליון דולר, הקדמת תשלום על כרטיסי אבטחת תעופה ל-20 שנה, ובהמשך הלוואות בערבות מדינה וכניסה כבעלת מניות. המסר היה חד: המדינה מחליטה מי שורד.
אחר כך הגיעו המלחמות. מעזה, דרך לבנון, ועד העימותים החוזרים מול אירן, והסיפור התחלף לפיננסים. פרמיית הסיכון בשוק, כפי שנמדדת במרווח ה-CDS, חזרה לרמתה ערב 7 באוקטובר 2023, ובורסת ת״א המריאה בביצועים שטרם נראו: שיאים חדשים, גל הנפקות, הנפקות דואליות. בשנת 2025 הצטרפו לבורסה כ-20 חברות חדשות בהנפקה, פי ארבעה מהשנה שקדמה לה. נכון לסוף מרץ 2026 נסחרות בת״א 549 חברות ציבוריות, מתוכן 50 דואליות. בשליש הראשון של 2026 לבדו טיפס מדד ת״א-ביטחוניות בכ-14.6% ומדד הביטוח בכ-18%, ביצועים שמנותקים מכל היגיון של מדינה בלב מלחמה. ״מזרח תיכון חדש״ לא היה רק נרטיב ביטחוני. הוא היה סיפור השקעה, והאזרח הוזמן להאמין בו עם הפנסיה שלו.
כאן נכנס הממד ההתנהגותי. הכלכלן זוכה פרס נובל רוברט שילר טבע את המושג ״כלכלת הנרטיב״ בספרו מ-2019, הרעיון שסיפורים, לא נתונים, מניעים אירועים כלכליים גדולים. ממשלות ישראל הפנימו את זה. הן לא מוכרות מדיניות. הן מנפיקות נרטיב, והאזרח חותם עליו, פעם בעו״ש ופעם בקרן הפנסיה.
החשבון הכפול
וכאן הנקודה שכמעט אף אחד לא אומר: הישראלי הממוצע הוא לא רק צרכן. הוא משקיע בכפייה. הפנסיה, קרן ההשתלמות וקופת הגמל, כולן חשופות לבורסה המקומית. לכן כשהמדינה מספרת סיפור, האזרח משלם עליו פעמיים, פעם כשהוא צורך לפיו, ופעם כשהחיסכון שלו נע בדיוק לפי אותו סיפור. הוא לא בחר להיות חשוף לבורסה המקומית, אבל ברירת המחדל של החיסכון הפנסיוני בישראל הכניסה אותו לשם ממילא. הוא בעל מניות בלי ששאלו אותו, ומפנים את הנרטיב גם כשהוא בטוח שהוא רק צופה מהצד.
השבוע הסיפור התהפך. ההסכם של טראמפ סתר חזיתית את נרטיב ״המזרח התיכון החדש״. העולם קרא אותו כשלום, וזינק. ת״א קראה אותו כהסכם שלא הביא את ישראל ליעדיה האסטרטגיים, וצנחה. הפער בין הבורסות לא היה פער של נתונים, אלא של סיפור: אותו הסכם בדיוק, שתי מציאויות הפוכות. אותו אזרח ספג מכה כפולה: חרדה ביטחונית מצד אחד, ופנסיה שיורדת מצד שני. כהנמן וטברסקי הראו כבר ב-1979 שהפסד צורב בערך פי שניים מרווח שווה ערך. הירידה הזו תיזכר חזק יותר מכל הראלי שקדם לה.
ושימו לב מי ריכך את הנפילה: דווקא מניות השבבים הדואליות, טאואר, נובה וקמטק, שנסחרות גם בוול סטריט, מנעו ממדד ת״א 35 ליפול ביותר. מה שהציל את הסיפור הישן הוא בדיוק הגשר לסיפור הבא. השוק כבר מצביע ברגליים.
מי יקבע את הנרטיב הבא
עכשיו, עם פיזור הכנסת ובחירות בטווח שבין ספטמבר לאוקטובר 2026, השאלה האמיתית היא לא מי ינצח, אלא איזה סיפור תמכור הממשלה הבאה. הסקטור שמתחנן להצלה ברור: הנדל״ן. מלאי הדירות החדשות שלא נמכרו הגיע בסוף אפריל 2026 לשיא של כ-84 אלף יחידות, כ-29.5 חודשי היצע, והעסקאות צונחות. ממשלה חדשה תתפתה ״להציל״ אותו, בדיוק כפי שעשתה בקורונה. או שתבחר להמשיך להזרים אוויר לפיננסים. כך או כך, מישהו ישלם.
למנכ״ל, ליזם ולמשקיע, המסקנה אחת: אל תתאהבו בנרטיב, תזהו את הסבב. כל סקטור ש״מצילים״ היום הוא הסקטור שמנפחים לקראת הסיבוב הבא. מי שקרא נכון את סבב הקורונה קנה נדל״ן ב-2020. מי שקרא נכון את סבב המלחמה נכנס לבורסה ב-2025. השאלה לפני הבחירות אינה מי ינצח, אלא באיזה משני הכיסים שלכם הנרטיב הבא ייגע קודם.
הממשלה הבאה תבטיח להציל סקטור. השאלה היא רק על חשבון מי.
הכותב הוא מוטי אזולאי הוא חוקר התנהגות צרכנים ושווקים דיגיטליים, ומרצה ליזמות והשבחת חברות בעידן הבינה המלאכותית במכללה למינהל.
שתתחלף כבר הממשלה הזו! רק נזקים