עידן הריביות האפסיות שנמשך כ-15 שנים, מאז המשבר הפיננסי של 2008 ועד התפרצות האינפלציה שאחרי מגפת הקורונה, הולך ונעלם. מציאות זו, שבה הלוואות היו זולות ומחירי הנכסים זינקו, הייתה מוכרת לרבים. עבור משקיעים צעירים מתחת לגיל 40, תשלום ריבית על הלוואות וקבלת תשואה על מזומן הם כמעט ניסיון חדש.
השינוי מתרחש במהירות ברחבי העולם. השבוע עלתה התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-30 שנה מעל 5.3%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007. בגרמניה הגיעו התשואות לרמות שלא נראו מאז משבר גוש האירו ב-2011, בבריטניה הן ברמת שיא של כמעט שלושה עשורים, וגם ביפן נרשמות תשואות חריגות מבחינה היסטורית.
סקוט בסנט: מבצע הרכישה של האג"ח עשוי לעבור את ה-4 מיליארד דולר
הגורמים לעלייה בתשואות כוללים חששות מאינפלציה חוזרת, הגדלת החוב והגירעונות הממשלתיים, והצורך של ענקיות הטכנולוגיה וה-AI בהיקפי הון עצומים למימון תשתיות ומרכזי נתונים. כתוצאה מכך, הכסף בעולם הופך ליקר יותר, והדבר משפיע באופן ישיר על הדרך שבה יש לבנות ולהתאים את תיק ההשקעות.
מהן ההשלכות על תיק ההשקעות?
אחת הנפגעות המרכזיות היא אסטרטגיית ה-60/40 המסורתית, המשלבת 60% מניות ו-40% אג"ח. אסטרטגיה זו עובדת היטב בסביבת צמיחה חלשה או דפלציה, אך בסביבה של אינפלציה מתמשכת, גירעונות גבוהים ופרמיית סיכון עולה, מניות ואג"ח עלולות לרדת במקביל. הסיכון גבוה במיוחד באג"ח ארוכות טווח, שמחירן רגיש לעליית התשואות.
הפגיעה אינה מוגבלת לאג"ח ומשפיעה גם על מניות צמיחה, חברות טכנולוגיה, נדל"ן, תשתיות והשקעות פרטיות. שווי חברות אלה נשען על רווחים עתידיים, וכאשר הריבית עולה, שיעור ההיוון עולה והשווי הנוכחי יורד. לפיכך, החזקה משולבת של נכסים אלה אינה מהווה פיזור אמיתי, מכיוון שכולם חשופים באופן דומה לסיכון הריבית.
כיצד מגיב משרד האוצר האמריקאי?
לצד הלחץ בטווח הקצר, הריביות הגבוהות מייקרות משכנתאות ומימון לחברות, מה שעלול להאיט את הפעילות הכלכלית ולהביא להפחתת אינפלציה ולהורדות ריבית בהמשך. התפתחות כזו עשויה להפוך את האג"ח והמזומן למקור הגנה והכנסה. אחרי שנים שבהן מזומן נתפס כחסר תשואה, הריבית הגבוהה מחזירה לו ולאג"ח הממשלתיות תפקיד מרכזי.
במקביל, שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט ניסה להרגיע את שוק האג"ח, אך ביום רביעי, 19 באוגוסט, הודיע משרד האוצר באופן בלתי מתוכנן כי יכפיל את קצב רכישות האג"ח ארוכות הטווח. בשוק חוב ממשלתי בהיקף של כ-32 טריליון דולר, התערבות בלתי צפויה שכזו עלולה לסמן למשקיעים שמשהו אינו מתנהל כסדרו.
