מכירת איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית ל-30 שנה בשיעור תשואה של 5.216% היא נקודת ציון משמעותית בשוק האג"ח. העלייה החדה במחירי הגיוס של הממשל האמריקאי לשיא של יותר מ-20 שנה מייצרת כאב ראש חדש לוושינגטון, כאשר המשקיעים כבר אינם ממהרים לקחת סיכונים בשוק המניות ומעדיפים את התשואה הבטוחה.
כאשר הממשל הפדרלי נאלץ לשלם מעל 5% כדי ללוות כסף לטווח ארוך, כל חברה בשוק הפרטי נדרשת להתחרות ברף הגבוה הזה. המשקיעים מביטים קדימה וצופים אפשרות ממשית להתרחבות הגירעון הפדרלי ולגידול בהנפקות חוב חדשות, ככל שקיצוצי המסים המתוכננים ימומנו באמצעות הלוואות נוספות ולא על ידי קיצוץ בהוצאות הממשלה.
על הפיקוח הבלתי רשמי הזה אחראים שחקנים בשוק המכונים "משמרי אגרות החוב". גורמים אלו אינם מנסים לפגוע בממשל, אלא פשוט מסרבים לנעול את כספם לעשרות שנים בתשואות שלא מפצות אותם מספיק על סיכוני האינפלציה והמדיניות הפיסקלית המרחיבה, במיוחד כאשר מחירי האנרגיה נותרו תנודתיים והאי-ודאות הפוליטית נמשכת.
כיצד משפיעה התשואה על שוק המניות?
תומכי הקיצוץ במס רווחי הון טוענים כי הפחתת המסים תעודד משקיעים לממש רווחים ולהזרים מחדש את ההון לנכסים יצרניים. אולם, כאשר איגרות החוב מציעות תשואה של מעל 5%, הבחירה להחזיר את הכסף לשוק המניות אינה מובנת מאליה. קרנות פנסיה, חברות ביטוח וגמלאים עשויים להעדיף את התשואה הממשלתית הבטוחה.
העלייה בריבית משפיעה גם על מהפכת הבינה המלאכותית ומעלה את סף הדרישות לפרויקטים חדשים. חברות המנפיקות חוב למימון מרכזי נתונים, רכישת שבבים או תשתיות ענק ירגישו את הלחץ. עבור ענקיות הטכנולוגיה כמו מיקרוסופט, אמזון, אלפבית ומטא לא מדובר באיום מיידי, אך עלויות הריבית יפחיתו את כדאיות הפרויקטים העתידיים.
ההיסטוריה מזהירה מפני גירעון ענק
הטלטלה הנוכחית בשוק איגרות החוב נבחנת דרך שתי נקודות ייחוס היסטוריות: השנים 1981 ו-2018. בשנת 1981 העביר ממשל רייגן קיצוצי מס נרחבים בתקופת שיא של אינפלציה וריבית, ובשנת 2018 הרחיבו הפחתות המסים של ממשל טראמפ את הגירעון הפיסקלי. התקופה הנוכחית משלבת את חששות האינפלציה של 1981 עם דאגות הגירעון של 2018.
השוני הקריטי ביותר כיום טמון בנקודת הזינוק של החוב הציבורי של ארצות הברית. בשנת 1981 עמד החוב האמריקאי על כ-32% בלבד מהתוצר, ואילו כיום החוב הפדרלי כבר חוצה את רף ה-123% מהתוצר. במצב זה, המשקיעים אינם משוכנעים שהמדינה יכולה להמשיך להגדיל את חובותיה ללא גבול, מחשש לאינפלציה וללחץ על הריביות.
