אלן גרינספן, מי שכיהן במשך כמעט 19 שנים כיו"ר הפדרל ריזרב, ואחד הכלכלנים המשפיעים ביותר בעידן המודרני, הלך לעולמו בגיל 100 בעקבות סיבוכים של מחלת הפרקינסון. גרינספן ניווט את המדיניות המוניטרית של ארצות הברית לאורך חמש קדנציות רצופות תחת ארבעה נשיאים, והוביל את השווקים הפיננסיים דרך תקופת הגלובליזציה ותור הזהב הדיגיטלי. מורשתו הכלכלית נותרה עד היום מוקד לדיון ציבורי ואקדמי נוקב, הנע בין הערצה מופלגת לבין ביקורת חריפה.
מהחוג של איין ראנד אל מסדרונות השלטון הדו-מפלגתיים
גרינספן נולד ברובע וושינגטון הייטס בניו יורק בשנת 1926 למשפחה יהודית. כצעיר בעל כישרון מתמטי, הוא למד בתחילה מוזיקה בבית הספר ג'וליארד וניגן בסקסופון ובקלרינט בלהקת ג'אז, לפני שפנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת ניו יורק ובהמשך באוניברסיטת קולומביה.
בשנות החמישים המוקדמות עבר גרינספן מהפכה מחשבתית כאשר הפך לחבר קרוב בחוג המצומצם של הסופרת והפילוסופית האינדיבידואליסטית איין ראנד. הוא אימץ את השקפת העולם האובייקטיביסטית שלה, הדוגלת בשוק חופשי ובאי-התערבות ממשלתית, ואף כתב יחד איתה את ספר המאמרים המכונן "קפיטליזם: האידיאל הלא נודע". גרינספן עצמו ציין בספר הזיכרונות שלו כי המפגש עם ראנד העניק לו את התשתית האינטלקטואלית והמוסרית שעיצבה את תפיסתו הכלכלית.
תפיסת העולם השמרנית הזו לא מנעה ממנו להפגין גמישות פוליטית נדירה בוושינגטון, וגרינספן זכה לאמונם של נשיאים משתי המפלגות הגדולות. הוא החחל את דרכו הציבורית כיועץ במערכת הבחירות של ריצ'רד ניקסון הרפובליקני, כיהן כראש מועצת היועצים הכלכליים של ג'רלד פורד, ובשנת 1987 מונה על ידי רונלד רייגן ליו"ר הפדרל ריזרב. הוא המשיך להוביל את המדיניות המוניטרית של המעצמה הגדולה בעולם גם תחת הממשל הדמוקרטי של ביל קלינטון, שרחש לו הערכה רבה, וסיים את תפקידו בתקופת ג'ורג' בוש הבן, בתחילת שנת 2006.
"המאסטרו" של השווקים מול משבר 2008
תומכיו של גרינספן מצביעים על הישגיו הרבים לאורך שנותיו בצמרת הכלכלה, ובראשם הניווט המוצלח של המשק האמריקאי בעקבות "יום שני השחור" באוקטובר 1987, אז קרס מדד הדאו ג'ונס ביותר מעשרים ושניים אחוזים ביום אחד. תגובתו המהירה להזרמת נזילות לשווקים הולידה את המושג הפיננסי "הגנת גרינספן", שביטא את ביטחון המשקיעים בגיבויו של הבנק המרכזי בעתות משבר.
תחת הנהגתו, חוותה ארצות הברית את תקופת הצמיחה הרציפה הארוכה ביותר בתולדותיה במהלך שנות התשעים, הישג שהקנה לו בציבור ובתקשורת הפיננסית את הכינוי המפרגן המאסטרו. כמו כן, מעריציו מזכירים כי הוא ידע לזהות סיכונים של בועות פיננסיות, כפי שבא לידי ביטוי באזהרתו המפורסמת משנת 1996 מפני אופוריה אי-רציונלית בשוק המניות.
מאידך, מבקריו של גרינספן מפנים כלפיו אצבע מאשימה בנוגע למדיניות שהובילה למשבר הפיננסי העולמי של שנת 2008. על פי טענות אלו, המדיניות המוניטרית שניהל, אשר התאפיינה בשמירה על ריבית נמוכה לאורך זמן ובעידוד דה-רגולציה של המגזר הפיננסי, היא שאיפשרה את התנפחות בועת הנדל"ן המשנית, משבר הסאב-פריים. דוח הוועדה הרשמית של הקונגרס האמריקאי לחקירת המשבר קבע בשנת 2011 כי הגישה שהוביל גרינספן, המסתמכת על פיקוח עצמי של המוסדות הפיננסיים, הסירה הגנות חיוניות ותרמה ישירות לכישלון המערכתי.
העמדות המנוגדות הללו באו לידי ביטוי בעדותו הדרמטית של גרינספן עצמו בפני ועדת הפיקוח של בית הנבחרים באוקטובר 2008. בעדותו, כינה את המשבר צונאמי אשראי של פעם במאה שנה, אך גם הודה בגלוי בפני חברי הקונגרס כי מצא פגם במודל הכלכלי שחשב שהוא המבנה המרכזי שמסביר כיצד העולם פועל, וכי הוא נותר במצב של תדהמה לנוכח קריסת המערכות הפיננסיות. מותו בגיל 100 מסכם פרק היסטורי של כלכלן שהיה מזוהה יותר מכול עם עוצמתו של השוק החופשי, ומורשתו תוסיף להיבחן דרך נקודות המפנה שעיצבו את הכלכלה המודרנית.-
