במשך עשרות שנים הייתה ארצות הברית מזוהה יותר מכל עם קידום הסחר החופשי בעולם. מאז מלחמת העולם השנייה, ובעיקר בשנות ה-90, וושינגטון הובילה את תהליך הסרת חסמי הסחר, חתמה על שורת הסכמי סחר בינלאומיים ועודדה הקמת שרשראות אספקה גלובליות מתוך תפיסה שהן מנוע מרכזי לצמיחה כלכלית.
אלא שבשנים האחרונות, וביתר שאת מאז חזרתו של הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן, התפיסה הזו עוברת שינוי משמעותי. הממשל האמריקאי מקדם מדיניות פרוטקציוניסטית יותר, מטיל מכסים ומערער על חלק מההסכמים שנחשבו במשך שנים לעמודי התווך של הכלכלה העולמית.
במסגרת המשדר המיוחד "ארה"ב 250", שוחחנו עם ד"ר תומר פדלון, חוקר באוניברסיטת תל אביב ובמכון למחקרי ביטחון לאומי, שניתח את המגמות החדשות ואת משמעותן עבור הכלכלה האמריקאית והעולמית.
צפו בריאיון:
לראשונה – ארה"ב מובילה את גל הפרוטקציוניזם
לדברי ד"ר פדלון, ארצות הברית היא זו שהובילה במשך שמונה עשורים את הסדר הכלכלי הליברלי בעולם, אולם כיום היא עצמה עומדת בראש גל חדש של פרוטקציוניזם. "היו בעבר גלים של פרוטקציוניזם, כולל בשנות ה-70, אבל הפעם מה ששונה הוא שמי שמובילה את המהלך היא דווקא ארצות הברית – המדינה שבמשך עשרות שנים קידמה את הסחר החופשי", אמר.
לדבריו, וושינגטון מדברת שוב ושוב על צמצום גירעון הסחר, על הגנה על התעשייה המקומית ועל צמצום היבוא, אך בפועל קיים עדיין פער בין הרטוריקה לבין המציאות.
הסכם הסחר עם קנדה ומקסיקו: השווקים לא קנו את הדרמה
אחת הסוגיות המרכזיות שעל הפרק היא סירובו של ממשל טראמפ להאריך באופן אוטומטי את הסכם הסחר של צפון אמריקה (USMCA), שנחתם בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ ומסדיר סחר בהיקף של קרוב לשני טריליון דולר בשנה בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו. לדברי פדלון, אף שהמהלך זכה לכותרות רבות, השווקים הגיבו באדישות יחסית.
"השווקים פשוט לא קנו את המשחק הזה. גם השוק המקסיקני לא נפגע משמעותית, והפזו שמר על חוזקו. המשקיעים מבינים עד כמה עמוקה התלות שנוצרה בין שלוש המדינות במסגרת ההסכם".
לדבריו, ההסכם עצמו ממשיך לחול בפועל באמצעות מנגנון חידוש שנתי עד שנת 2036, ולכן הפעילות העסקית נמשכת כמעט ללא שינוי.
הטקטיקה של טראמפ מוכרת – אבל כבר פחות מפחידה
פדלון השווה את המהלך הנוכחי להכרזת המכסים הרחבה של טראמפ ב"אפריל 2025", מהלך שזעזע באותה עת את השווקים.
לדבריו, גם הפעם מדובר בניסיון להפעיל לחץ מקסימלי כדי להגיע לעמדת מיקוח טובה יותר, אולם בניגוד לעבר, המשקיעים כבר מכירים את דפוס הפעולה של טראמפ ולכן מגיבים בצורה מתונה יותר.
המאבק מול סין
לדברי פדלון, אי אפשר להבין את מדיניות הסחר של ארצות הברית בלי להתייחס לסין.
"המדיניות הסינית של ייצור זול ולעיתים מסובסד פגעה בתעשיות במדינות רבות, והיא זו שעודדה במידה רבה את גל הפרוטקציוניזם החדש". עם זאת, לדבריו, דווקא הסכם הסחר עם קנדה ומקסיקו אינו חלק מהבעיה אלא חלק מהפתרון.
עוד הוא מוסיף כי, בשנים האחרונות ארצות הברית מצמצמת בהתמדה את היבוא מסין ומגדילה את היבוא ממקסיקו ומקנדה כחלק מתהליך של גיוון שרשראות האספקה.
"מקסיקו כבר מייצאת לארצות הברית כ-580 מיליארד דולר בשנה, והסחר בין שתי המדינות צפוי להיות הראשון בעולם שיגיע להיקף של טריליון דולר."
בתי המשפט, הקונגרס – וגם הבוחרים
במהלך הריאיון התייחס פדלון גם להחלטות בתי המשפט הפדרליים בארצות הברית, שקבעו לאחרונה כי חלק מהמכסים שהטיל ממשל טראמפ חרגו מסמכותו של הנשיא.
לדבריו, הוויכוח על גבולות סמכותו של הנשיא בתחום הסחר ימשיך להתנהל בין הבית הלבן, הקונגרס ובתי המשפט. אולם הוא הדגיש כי ישנו גורם נוסף שעשוי להשפיע על המדיניות – ציבור הבוחרים של טראמפ עצמו.
"יותר משליש מהיצוא החקלאי של ארצות הברית מיועד לקנדה ולמקסיקו. אם יחול שינוי משמעותי בהסכם הסחר, החקלאים במדינות שתומכות בטראמפ עלולים להיפגע באופן ישיר."
לדבריו, לקראת בחירות האמצע, גם השיקול הפוליטי עשוי להוות גורם משמעותי בהחלטותיו של הנשיא.
בין רטוריקה למציאות
לסיכום, העריך פדלון כי אף שהממשל האמריקאי ממשיך להשתמש ברטוריקה תקיפה כלפי שותפות הסחר שלו, בפועל התלות ההדדית בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו עמוקה מאי פעם.
"השווקים מאמינים שבסופו של דבר שלוש המדינות יגיעו לעמק השווה, משום שהאינטרס הכלכלי של כולן הוא לשמור על אחד מאזורי הסחר המשולבים והחשובים בעולם."
