בתוך 5 השנים הקרובות (עד 2031), ישראל מעוניינת לחזק את יכולותיה בזירת ה-AI ואת יכולות ייצור השבבים.
במסגרת המהלך, מקודמת בניית תשתיות פיזיות – מפעלי שבבים ומרכזי מחשוב שעליהם נשענת תעשיית ה-AI – לצד ניסיון לשכנע יצרניות שבבים ענקיות מארה"ב ומאסיה להקים כאן מפעלי ייצור מתקדמים.
חלק מהתוכנית הוא גם להרחיב באופן משמעותי את מרכזי הנתונים כדי לשמור על ההובלה הטכנולוגית האזורית.
ארז אסקל, תא"ל במיל' וראש המטה הלאומי ל-AI במשרד ראש הממשלה, מנסה לשכנע את TSMC, סמסונג ואינטל להקים כאן מפעל שבבים שייצר שבבים מתקדמים בטכנולוגיית ייצור של 2 ננומטר או פחות. שבבים אלה הם מהמתקדמים ביותר בעולם כיום, ורק חברות מעטות מסוגלות לייצר אותם.
במקביל, הוא מנסה לקדם את התוכנית להקמת מתחם מרכזי נתונים שיכלול כ-100 אלף כרטיסי GPU, אשר מהווים כוח מחשוב עצום הדרוש לאימון מודלי AI גדולים. התוכנית צפויה להתממש בתוך 5 שנים בלבד.
האתגר שאסקל ניצב בפניו אינו רק טכנולוגי, אלא גם המלחמה, בעיות האנרגיה והתחרות מצד סעודיה ואיחוד האמירויות, אשר מקשות על ישראל למשוך השקעות חדשות.
בכנס אלי הורוביץ שהתקיים בחודש שעבר (יוני 2026), אסקל הצהיר כי "העולם נמצא בפני מהפכת הכתב השנייה, רגע לפני שינוי מהותי בתולדות האנושות, ומדינת ישראל מתכוונת להיות מובילה עולמית".
מנגד, אינטל החלה בשנת 2023 להקים מפעל בשווי של כ-25 מיליארד דולר בישראל, בסיוע של כ-3.2 מיליארד דולר מהממשלה, אך הפרויקט נעצר שנה לאחר מכן (2024) בגלל הפסדים של החברה. המקרה עם אינטל ממחיש שגם כאשר ממשלה מעניקה תמריצים גדולים, מצבה העסקי של החברה יכול בכל זאת לשבש את התוכניות.
מדינות רבות מנסות לצמצם את התלות בייצור האסייתי, ובזמן שמרוץ ה-AI העולמי נשלט בעיקר על ידי המעצמות ארה"ב וסין, ישראל מנסה להשתלב בו. בנוסף, מדינות אחרות מתקשות לעמוד ביעדים שהציבו לעצמן. האיחוד האירופי, למשל, כבר צמצם את התוכנית להקמת חמישה מרכזי מחשוב ענק.
בכל זאת, המרוץ אינו רק בין ארה"ב לסין. גם מדינות המפרץ משקיעות סכומי עתק כדי להפוך למעצמות AI אזוריות. איחוד האמירויות, למשל, בדרך לפרויקט ענק באבו דאבי שיכלול מאות אלפי מעבדי GPU, בשיתוף עם חברת OpenAI ו-G42.
נוסף על כך, גם חברת Humain הסעודית השקיעה כ-3 מיליארד דולר במרכזי נתונים מקומיים.
אחד מהסיכונים הוא אבטחת מרכזי הנתונים, מכיוון שהם הפכו לנכס אסטרטגי ולכן עלולים להיות גם מטרה צבאית.
מהבחינה הזו, אחד היתרונות החשובים של ישראל הוא הידע שנצבר בצה"ל ובמערכת הביטחון כדי לפתח טכנולוגיות מסחריות. כוח האדם האיכותי שצומח שם מסייע גם לפרויקטים אזרחיים בתחום ה-AI.
מנגד, מרכזי AI צורכים כמויות עצומות של חשמל, וכרגע חברת החשמל הודיעה שלא תאשר בקשות חדשות להקמת מרכזי נתונים, מכיוון שהבקשות שהוגשו דורשות יחד 27 גיגה-ואט וכי היא אינה יכולה לספק את כל הביקוש.
זוהי בעיה שאינה ייחודית לישראל, מכיוון שבכל העולם מחפשים פתרונות לצריכת האנרגיה של ה־AI.
כרגע קיימת מחלוקת מסוימת בנושא: בעוד שחברת החשמל מצביעה על מגבלות, אסקל משדר ביטחון שהפרויקט דווקא כן יוכל לצאת לפועל.
השאיפה של אסקל היא להגדיל את התקציב של מנהלת הבינה המלאכותית מ-1 מיליארד דולר ל-1.5 מיליארד דולר בשנת 2027. המודל המתוכנן הוא של שיתוף פעולה בין הממשלה למגזר הפרטי: ישראל מעודדת את ההשקעה, אך אינה בונה ומממנת את כל התשתיות בעצמה.
במידה שהחוק החדש, שיגדיר מרכזי נתונים כתשתית לאומית חיונית, יאושר, מרכזי הנתונים יקבלו מעמד דומה לזה של מתקנים אסטרטגיים כמו תחנות כוח או מתקני מים.
המשמעות היא הליכי אישור מהירים יותר, רגולציה ייעודית והגנה ביטחונית מוגברת, מתוך תפיסה שתשתיות מחשוב הן נכס חיוני לביטחון הלאומי ולכלכלה.
