ספירת הקולות במשאל העם הדרמטי באיסלנד הגיעה לסיומה: אזרחי מדינת האי הכריעו נגד פתיחת המשא ומתן מחדש להצטרפות לאיחוד האירופי, כך דיווחה רשת השידור הממלכתית RUV.
התוצאה הסופית שמה קץ לציפיות הממשלה לחדש את המגעים מול בריסל, והותירה את איסלנד מחוץ לגוש האירופי.
ההכרעה התקבלה בתום יום מתוח של ספירת קולות, שכלל שינוע קלפיות מאזורים מרוחקים באמצעות מטוסים וסירות. על אף שמספר הצבעות בודדות ממחוז בחירה נידח טרם נספרו, ב-RUV הבהירו כי התוצאה סופית ואינה ניתנת לשינוי.
ההכרעה מהווה מכה פוליטית לממשלה הפרו-אירופית, ואכזבה לבכירי האיחוד בבריסל שקיוו לצרף את המדינה האסטרטגית בעלת 400 אלף התושבים כדי לחזק את אחיזת הגוש באזור הארקטי.
החשש מאובדן השליטה בדיג הכריע את הריבית הגבוהה
במרכז הקמפיין עמדו שני נושאים מרכזיים: האינפלציה והריבית הגבוהה מחד, ומגזר הדיג הלאומי מאידך.
תומכי חידוש השיחות, בהובלת ראשת הממשלה קריסטרון פרוסטאדוטיר, קיוו כי התקרבות לאיחוד האירופי תביא להקלות כלכליות ותסייע לבלום את הריבית הגבוהה של הבנק המרכזי האיסלנדי, העומדת כיום על 8% (לעומת 2.25% בלבד בבנק המרכזי האירופי).
פרוסטאדוטיר הציגה את משאל העם כהזדמנות של "עכשיו או לעולם לא", והזהירה כי תשובה שלילית תוריד את הנושא מסדר היום לשנים רבות.
אולם, הטיעונים הכלכליים לא הספיקו כדי לגבור על החשש העמוק של הציבור מאיבוד הריבונות.
מחנה ה"לא", בהובלת יו"ר האופוזיציה גודרון האפשטיינסדוטיר, שכנע את הבוחרים כי הצטרפות לאיחוד תאלץ את איסלנד לוותר על השליטה הבלעדית במימי הדיג שלה – ענף אסטרטגי המהווה את עמוד השדרה של הכלכלה המקומית.
המתנגדים טענו כי חלוקת מכסות הדיג לפי נהלי בריסל תפגע במדינה, וכי את בעיות יוקר המחיה והמשכנתאות על הפוליטיקאים המקומיים לפתור בעצמם.
סוף לפוטנציאל השיחות ב-2026
איסלנד הגישה בקשה ראשונה להצטרפות ב-2009 בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, אך המגעים הוקפאו ב-2013 על ידי ממשלה חדשה שהתנגדה למדיניות גוש האירו.
הניסיון הנוכחי להניע מחדש את התהליך, שהיה עשוי להוביל לשיחות של 18 עד 24 חודשים החל מסוף 2026, נבלם כעת לחלוטין בקלפי.
ראשת הממשלה פרוסטאדוטיר, שהגדירה ערב ההצבעה את משאל העם כ"יום גדול שהמתנו לו שנים", צפויה לקיים מסיבת עיתונאים רשמית.
ערב פתיחת הקלפיות הבהירה כי ממשלתה תמשיך בתפקידה ללא קשר לתוצאה, אך כעת תאלץ להתמודד עם האתגרים הכלכליים ללא הגב של האיחוד האירופי.
