דמיינו שאתם מנהלים עסק, אך כללי המשחק משתנים מדי חודש. האם הייתם משקיעים? מרחיבים פעילות? כנראה שלא. זו בדיוק המציאות הכלכלית במדינת ישראל – מדינה שמתנהלת תחת מערכת חוקתית רופפת, שבה חוקי היסוד משתנים בהתאם לצרכים הפוליטיים של הרגע, ומשפיעים ישירות על הכיס של כולנו.
לכאורה, לישראל יש מסגרת חוקתית בדמות חוקי היסוד. בפועל, מדובר במערכת פרוצה וגמישה מדי – כזו שניתנת לשינוי מהיר וקל מדי על ידי הרוב הפרלמנטרי. הכנסת והממשלה, שבידיהן אמורה להיות מופקדת האחריות לניהול תקין של המדינה, הפכו את חוקי היסוד לכלי משחק פוליטי, והמחיר הוא חוסר ודאות הרסני למשק. משקיעים זקוקים ליציבות. כשהחוקים משתנים תכופות ואין כללים ברורים, ההון בורח – וכך גם ההזדמנויות.
חוק יסוד: משק המדינה, שאמור להסדיר את ניהול התקציב הלאומי, הפך לכלי שרת בידי ממשלות לצרכים קואליציוניים. הוא משמש להעברת תקציבים לפי אינטרסים פוליטיים צרי אופקים במקום להיות עוגן כלכלי יציב. תוספת חוק ההסדרים רק מעמיקה את הבעיה – חוק שמאפשר לממשלה להקצות משאבים בלי פיקוח ציבורי אמיתי, תוך עקיפת עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.
הקשר בין משבר פוליטי למשבר כלכלי ברור מאליו. כשאין יציבות שלטונית – אין גם צמיחה. שוק ההון, דירוגי האשראי והמשקיעים הזרים – כולם מגיבים במהירות לחוסר ודאות פוליטית. ריבוי מערכות בחירות, שינויים בלתי פוסקים בחוקים, ממשלות שמתחלפות בקצב מסחרר – כל אלו תורמים לאי-יציבות כלכלית, לגירעונות מתרחבים, לאינפלציה ולעומס ריביות על האזרחים.
כאשר חוקי היסוד עצמם כתובים באופן לקוי ומועדים לשינוי בכל רגע, אין למשק כל סיכוי ליציבות. חוק יסוד: הכנסת שונה עשרות פעמים, כולל שינויים מהותיים בשיטת הבחירות ובאופן התנהלותה. חוק יסוד: הממשלה עבר טלטלות שיצרו כאוס, כמו חוק "ממשלת החילופים" שנעלם מהעולם תוך שנה בלבד. חוקי החירום והקלון, כמו גם ניסיונות מתמשכים לשנות את חוק יסוד: השפיטה – כל אלה תורמים לערעור היסודות המוסדיים של המדינה.
המאבק המתמיד בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת לא רק מחליש את האמון במערכת – הוא מרתיע השקעות ומשתק את המגזר העסקי. כלכלה לא יכולה לשגשג על קרקע פוליטית רועדת. משטר יציב יוצר תשתית למדיניות כלכלית אחראית ולתכנון ארוך טווח. משטר כאוטי מייצר תוצאה הפוכה – והסכנה הגדולה ביותר היא הידרדרות למאבק פנימי עמוק, שעלול להחריב את הכלכלה.
לא רק היציבות המשפטית חסרה – גם הניהול של משאבי הטבע לקוי. בישראל אין חוק יסוד שמסדיר את משאבי הטבע. המדינה אמנם שייכת לאזרחיה, אך המנגנון שמבטיח שהם יהנו ממשאביה פשוט לא קיים. בנורווגיה, למשל, האזרחים נהנים מהכנסות הגז דרך קרן עושר ציבורית שמחזירה להם כ-80% מההכנסות. בישראל, לעומת זאת, הציבור משלם מחירים גבוהים עבור משאבים ששייכים לו – ורואה מעט מאוד מהתמורה.
הפתרון מתחיל בהחזרת הכוח לידי הציבור. יש עוד נושאים רבים הקשורים לקשר שבין חוקה לכלכלה – כמו חוק המטבע, מעמדו של בנק ישראל, אחריות החברות הציבוריות ומשאבי המדינה כולם. אך בראש ובראשונה, יש להתמודד עם הבעיה המרכזית: הפוליטיקאים מחוקקים לעצמם את חוקי המשחק. ולכן, את ניסוח החוקה יש להוציא מידיהם. הדרך לכך עוברת דרך כינון אספה מכוננת, שתיבחר על ידי הציבור בהתאם לרוח מגילת העצמאות, ותנסח בהסכמה רחבה טיוטה לחוקה שתובא לאישור במשאל עם.
כך תובטח יציבות חוקתית אמיתית, שתחייב אישור ציבורי לכל שינוי עתידי. התקציב ינוהל על פי עקרונות ברורים, ולא ישמש עוד ככלי פוליטי בידי קואליציות חולפות. משאבי המדינה ינוהלו לטובת הציבור ולא עבור רווחים קצרים לטובת מעטים. ובעיקר – הכלכלה תזכה ליציבות שתאפשר צמיחה אמיתית ושגשוג בר קיימא.
אסור לנו להמשיך לאפשר לפוליטיקאים לשנות את חוקי המשחק כרצונם. הגיעה השעה לקחת שליטה. חוקה יציבה איננה מותרות – היא הכרח כלכלי. בלעדיה, הכיס של כולנו ימשיך להתרוקן.
הכותב הוא מייסד תנועת אזרחים כותבים חוקה
