אם ראיתם לאחרונה מטוס ממריא מנתב"ג – תוכלו לנחש מי יושבת בו? נכון, שרת התחבורה מירי רגב. בשעה שחברות תעופה זרות ממשיכות לבטל את טיסותיהן מישראל ואליה, וכשציבור הנוסעים מתקשה למצוא חופשה או כרטיס טיסה במחיר סביר – השרה רגב ממשיכה לטוס: הודו, מקסיקו, הונגריה, גרמניה, תאילנד, אזרבייג'ן, מרוקו וצרפת, לרבות ביקורים חוזרים באותם יעדים. אפילו שר החוץ מתקשה לעמוד בקצב.
רגב פועלת בניגוד גמור למה שהיינו מצפים מנבחרת ציבור. היא אינה מגלה הזדהות עם מצוקת האזרחים, שאינם מצליחים להמריא לחופשה מתוכננת או נאלצים להתמודד עם ביטולים והפסדים, ואינה פועלת לקדם פתרונות שיביאו לחזרתן של חברות התעופה הזרות לישראל.
כל זה קורה בעיצומה של מלחמה מתישה, שנמשכת כבר כמעט 20 חודשים. המציאות הבלתי נסבלת הזו – לחימה בדרום, מתיחות ביטחונית בצפון, חוסר ודאות במרכז – הפכה לשגרה. דווקא במצבים כאלה, הציבור הישראלי זקוק לאוויר לנשימה, להפוגה, לאפשרות להתרענן, אך שדה התעופה שלנו פתוח בעיקר למי שיכול להרשות לעצמו לשלם בדולרים.
מאז יום ראשון, 4 במאי 2025, בשעה 9:22 בבוקר, שוק התעופה הישראלי מצוי במשבר. טיל ששוגר מתימן פגע בשטח נתב"ג, לאחר שמערכות ההגנה האוויריות של ישראל וארה"ב כשלו ביירוטו. מאז, מרבית חברות התעופה הבינלאומיות הפסיקו לטוס לישראל. לופטהנזה, אייר פראנס, בריטיש אירוויז, איבריה, ריינאייר, איזיג'ט ואחרות אינן מחדשות את פעילותן.
ישראל היא מדינת אי – תלויה בשדות התעופה שלה לצורך תפקוד כלכלי, חברתי ותיירותי. האפשרויות כיום מצומצמות מאוד, והמחירים בהתאם – מרקיעי שחקים. מול תמונת מצב זו, נשאלת השאלה: איפה משרד התחבורה? מה עושה השרה רגב? לא הרבה, למרבה הצער.
הממשלה לא מחזיקה, כך נראה, באף תוכנית מגירה. כבר בסיבוב ההחרמה הקודם – מאוגוסט 2024 ועד תחילת 2025 – נדרשו תיקונים בחוק הפיצויים על ביטול טיסות. רק לאחר שאלו אושרו, חזרו חלק מהחברות. אך חלקן לא שבו, אף שהתחייבו לכך. כלומר, לא מדובר רק בשיקולים ביטחוניים, אלא גם כלכליים.
אם השרה רגב קוראת את הדברים בלאונג' באחד מיעדיה הרבים, הנה מספר מהלכים פרקטיים שהיא יכולה לקדם:
ראשית, ניתן להפוך את שדות התעופה בלרנקה ואתונה ל"האב ישראלי". אף שהנושא הוזכר בתקשורת, טרם נעשה צעד ממשי ליישום. טיסות רבות במחירים מפוקחים מישראל ליעדים אלו, ומשם ליעדים אחרים, יאפשרו לציבור מרחב פעולה.
שנית, יש מקום לתמרץ כלכלית את החברות הזרות. בעבר הופעל מנגנון תמריצים לחברות שטסו לשדה רמון – סבסוד חלק מעלות הנוסע, בגובה של 10–20 דולר. מדובר בפתרון שהוכיח את עצמו, וניתן להפעילו שוב. כיום הממשלה מסבסדת רק את סידורי הביטחון של חברות ישראליות, אך לא מציעה דבר לחברות הזרות – וזה הבדל קריטי.
לבסוף, יש להחיות את שדה התעופה רמון. הוא נבנה כדי לשמש כשדה משלים לנתב"ג, אך נזנח. בעת משבר – יש לבסס אותו כחלופה זמנית, להציע הנחות על אגרות שירות וליצור מערך הסעות נוח.
דווקא בתקופה כזו נדרשת נוכחות מתמשכת, עיקשת ופעילה של שרת התחבורה. יוזמות, הסכמים, שיחות, לחצים – כל מה שיידרש כדי להחזיר את קווי התעופה לישראל. במקום לעשות את כל הצעדים המתבקשים, היא אורזת מזוודה וטסה. שוב.
יוסי אלפסי הוא מייסד ומנכ"ל חברת התיירות Live Tickets
