האם התזמון המושלם, הפנייה האישית של סולן קולדפליי לבני הזוג, השוק התחרותי של עולם ה-AI הצמא לחשיפה – וכל זה עטוף בסיפור הצהוב ביותר שיש: בגידה – הם בעצם תרגיל יח"צ מתוחכם שמבקש למתג חברת AI אלמונית כאייקון ציבורי?
ומה יאמרו דייני בית הדין הרבני, אילו היה מקרה כזה מגיע לפתחם – מבוכה רומנטית מול 60 אלף איש ומצלמה אחת עקשנית?
על השאלה הראשונה – לא אענה. על השנייה – בהחלט.
האם מדובר במהלך מתוכנן של מנכ״ל חברת Astronomer וראש מחלקת משאבי האנוש? לא בהכרח, אבל דווקא הקביעה הנחרצת שהתפשטה ברשתות החברתיות – היא זו שדורשת בחינה.
מתי בפעם האחרונה ראיתם מצלמה נתקעת לאורך דקות על זוג בגיל העמידה, לא כריזמטי במיוחד, בהופעה של להקת־על, מבלי שיד מכוונת כיוונה אותה לשם?
ואם זה לא מספיק, כריס מרטין – סולן קולדפליי – פנה אל השניים ואמר: "או שאתם ביישנים או שאתם ברומן". משפט קצר שהפך לאבן שיחה תקשורתית באותו סוף שבוע.
בעידן שבו כל חשיפה היא מטבע, כל במה היא נכס שיווקי, ואפילו אלגוריתם של בינה מלאכותית מסוגל לעצב התנהגות – ייתכן שלא רק בני אדם היו מעורבים כאן, אלא גם פרומפט מתוחכם במיוחד שיצר את הסיטואציה הבינלאומית.
החברה המדוברת, אסטרונומר, אינה אחת מענקיות התחום, ובענף תחרותי כל כך – כל פרסום עשוי להפוך למנוע צמיחה, גם אם שלילי. לעיתים, כדי לבלוט – צריך להסכים להתלכלך. נותר רק לעקוב ולראות אם דוחות הרבעון הקרוב יוכיחו ש"הבושה" הייתה משתלמת.
רק לאחרונה ניסו סוחרים בסין להראות שההבדל במחיר בין מוצר גנרי למותג מוכר תלוי רק בשם שעל התווית. ייתכן שגם כאן – הדרך לשם מוכר עברה דרך מבוכה יזומה. או לפחות – כזו שלא הפריעו לה לקרות.
אבל נעבור לשאלה השנייה – המשפטית.
האם מדובר בבגידה? כאן התשובה ברורה: לא.
ולמרבה ההפתעה, זו בדיוק התשובה שהיינו שומעים גם מבית הדין הרבני.
מדוע? משום שעל-פי ההלכה – ובמובנים מסוימים גם לפי הדין האזרחי – בגידה אינה עניין של מבטים, תחושות או מבוכה פומבית. כדי להוכיח בגידה יש להראות מעשה מיני. זו דרישת סף הלכתית שאינה ניתנת לעקיפה.
במקרה הזה, לא רק שאין ראיה למעשה מיני – אין אפילו רמז קונקרטי. מבוכה? בהחלט. אי נוחות? אולי. אבל אין ראיה, אין מגע, אין תשתית להכרעה.
ואם האירוע הזה – ויראלי, מביך, ואולי גם מתוזמר – אכן היה מגיע לבית הדין, הוא היה נתקל בקיר של ספק משפטי.
האאוטינג הציבורי (או כמו שאפשר לכנותו: "עשו להם קולדפליי") השיג את שלו, אך עולם המשפט – בניגוד לרשת – אינו מסתפק באווירה או בתחושת בטן. הוא דורש ראיות, ולא רק רמזים.
ולכן, עד שיוכח אחרת – מדובר במקרה שייזכר כפיקנטריה תקשורתית. לא יותר. לא בגידה. לא גט. ובוודאי לא עילה משפטית.
הכותב הוא עו"ד שעוסק בתחום המשפחה והנדל"ן וסגן יו"ר ועדת משפחה במחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין
