שנת 2026 הולכת ומסתמנת כסוג של תחרות חבל בין שני כוחות הנאבקים על הכלכלה העולמית.
האחד – מושך אחורה: המלחמה במזרח התיכון. זו גרמה חששות ואי וודאות עוד כשהשוק נערך לקראתה, אחר הכך במהלכה, וגם לאחר סיומה, הנמצא, עדיין, בסימן שאלה (ע"ע מצר הורמוז). במשקים רבים, לרבות ארה"ב וגוש האירו, האינדיקציות האחרונות הן להתמתנות של הפעילות הכלכלית, חלחול של מחירי האנרגיה הגבוהים לשורה ארוכה של סחורות, מוצרים ושירותים ופגיעה בסנטימנט ההשקעות בענפי המשק.
הכוח השני – מושך קדימה: הריצה המהירה של הבינה המלאכותית (AI) והתפשטותה לכיוון הבינה האוטונומית (Gen AI). במקרה האחרון מדובר על מערכת טכנולוגית שמזהה את רצונותינו, מרכיבה מהם משימות כלכליות ואף מבצעת אותן עבורנו. זו אמורה ליעל, לשפר ולהגדיל את התפוקה העסקית לכל יחידת תשומה של הון ועבודה.
נכון להיום, הנרטיב של גופי מחקר גדולים כגון ארגון מדינות ה-OECD, או קרן המטבע הבינלאומית, הוא שה-AI מפצה על שחיקת התוצר, ממתן את לחצי המחירים הנגרמים בשל עליות תעריפי האנרגיה, או לחצי שכר בגין מחסור בידיים עובדות, וחוסך תשומות ייצור. בכך, הוא חוסך העלאות ריבית שאמורות היו להתמודד עם אינפלציה גבוהה יותר.
עם זאת, אשר לשוק העבודה התמונה מורכבת יותר. התארכות המשבר המלחמתי פוגעת בפעילות הכלכלית, מפחיתה את התמריץ לכניסה להשקעות חדשות ומצמצמת את הצורך בעובדים. כאן, ה-AI עלולה דווקא להחריף את התופעה, לא למתן אותה, בפרט עבור מקצועות לא מעטים שמידת התחליפיות בין הון אנושי לבין ה-AI גבוהה.
המלחמה במזרח התיכון אמורה להוות מגבלה זמנית ויש לקוות ולהניח כי תיפתר בקרוב. מנגד, השלכות ה-AI הן תהליך בהתהוות ורבים טוענים כי נמצא אך בראשית דרכו.
אלו החוששים מהשלכות החברתיות והתעסוקתיות של ה-AI עלולים לראות במלחמה גורם שרק ידחה לשלב מאוחר יותר את השאלות הבלתי נמנעות של השפעת ה-AI על התעסוקה, משרות ועובדים שיתייתרו, הוצאות ממשלתיות לצורך סיוע לנפלטי מעגל התעסוקה, או להכשרתם המקצועית לתחומים אחרים. אם תרצו – סוג של מסך עשן.
זאת ועוד, אפשר של-AI תהיינה השלכות מאתגרות גם על שוויוניות חלוקת ההכנסות בכלכלה המודרנית.
היום שאחרי המלחמה יעמיד שורה של משימות מסובכות למקבלי ההחלטות. כך, לדוגמה, מדינות רבות כבר החליטו ומיישמות מדיניות של הקצאת תקציבי עתק לטובת הצטיידות צבאית ושיפור המוכנות המלחמתית.
עם זאת, נוכח התלות העצומה במשאבי האנרגיה הפוסילית והמיקום הגיאוגרפי הבעייתי של מקורות נפט גולמי רבים, תלות שכבר הביאה את סוכנות האנרגיה הבינלאומית להגדיר זאת משבר האנרגיה הגדול אי פעם, טוב תעשינה המדינות הללו אם תגדלנה את תקציבי הפיתוח של חלופות אנרגיה ירוקה. כך תקטן היכולת של מדינות מתעמתות להפוך את מאגרי הנפט עליהן הן חולשות לכלי נשק מערכתי.
האם הן תוכלנה לעשות זאת בעודן נדרשות לתקציבי סיוע לנפגעי ה-AI?
וכיצד תתמודדנה עם יחסי החוב הציבורי והגירעונות הממשלתיים לתוצר שלהן – שכבר כיום גבוהים משמעותית מרמות היעד וכתוצאה מזה מייקרות את עלויות הגיוס שלהן?
אני סבוך כי עם שוך הקרבות, כשהיסודות הכלכליים ישובו לנגן כינור ראשון, כל הקושיות הללו תצופנה באחת על פני השטח והן תהווינה את אתגרי המפתח שהשנים שנותרו עד סוף העשור יעמדו מולם. העשור שהחל עם אתגרי הקורונה יסתיים עם אתגרי ה-AI ורק להזכיר את הקשר ההתפתחותי בין השניים – הצורך לעבור לעבודה מרחוק עקב הקורונה היה טריגר לפיתוח כלי ה-AI של היום.
הכותב הוא רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי, מזרחי טפחות.
