קוראים לזה ״הסל של ישראל״. אני קורא לזה פח, כי אפשר לזרוק לתוכו דברים שאין בהם ערך תזונתי, לתלות עליו שלט ״מהפכה״, ולגרום לאנשים לחשוב שקיבלו משהו. "פח" – כי הצרכן הישראלי נפל לתוכו בלי שהבין שהמנעול נסגר מבחוץ.
מאחורי הכותרות יש חמש שאלות שאף אחד לא שאל. לא בכנסת. לא בוועדה. לא בתקשורת הכלכלית. כשמנסים לענות עליהן – מתקבלת תמונה שקשה להסביר כרשלנות בלבד.
השאלה הראשונה: מי מגיש הצעה למכרז שבו הוא היחיד?
שופרסל לא הגישה. רמי לוי לא הגיש. יוחננוף, אושר עד, ויקטורי – אף אחת. רשת אחת בלבד מכל שוק הקמעונאות הישראלי הגישה הצעה – קרפור. הרשת הצרפתית שנכנסה לישראל לפני שלוש שנים עם תדמית של רשת יקרה, וסקרי השוואת מחירים הוכיחו זאת שוב ושוב.
זו לא תקלה ביורוקרטית – זוהי הצבעת שוק. כל הרשתות הישראליות חישבו את המספרים – וסירבו. הן ידעו משהו שמשרד הכלכלה בחר שלא לדעת.
וכאן הנקודה שנעדרת מכל הדיון: בכמעט כל מכרז ממשלתי וציבורי בישראל, מציע יחיד מחייב בדיקה מחמירה ואישור מיוחד – לא אישור אוטומט. זו לא העדפה – זה נוהל.
מכרז ללא תחרות אינו מכרז, הוא עסקה. הדרך התקינה: לבטל, לפרסם מחדש, לייצר תחרות אמיתית. אבל כשהכותרות לפריימריז מחכות – הכשירו כל שרץ.
כשכל המתחרות המקומיות מבינות שהעסקה רעה ורק הרשת הצרפתית עם בעיית תדמית ממהרת לחתום, השאלה אינה ״למה הן לא הגישו?״ – השאלה היא: מי עשה כאן את העסקה הטובה באמת?
השאלה השנייה: מה מנגנון האכיפה?
מכרז ממשלתי ללא תחרות הוא כבר בעיה. אבל הבעיה האמיתית עמוקה יותר: קרפור הפרה את תנאי המכרז מהרגע הראשון – ועדיין זכתה. ברקת עצמו קבע מראש בהבהרה לקמעונאים: ״לא ניתן לבחור פורמט חלקי – חייבים לבחור פורמט אחד לפחות ולכלול את כל הסניפים בתוכו״.
קרפור לא עשתה זאת. היא יישמה את הסל בשלל פורמטים, אך רק במספר סניפים מכל פורמט.
הפיקוח על ביצוע ההתחייבויות? משרד הכלכלה. אותו משרד שחתם, מימן ויזם את העסקה. כשהיוזם הוא המפקח – אין פיקוח. יש שמירת מראית עין.
השאלה השלישית: איך מקבלים עד 50 מיליון על שליש מהחנויות?
קרפור מפעילה מעל 140 חנויות בישראל. הסל תקף ב-50 בלבד – פחות משליש. 78 סניפי "קרפור סיטי" השכונתיים, שם רוב הציבור עושה קנייה יומית – אינם בתוכנית.
לפי נתוני פרייסז, עלות 78 מוצרים מהסל בסניפי קרפור סיטי הסתכמה ב-1,391.9 שקל – גבוה ב-62.3% מהמחיר בסניפים המוזלים, שם ישלמו הלקוחות 857.4 שקל בלבד.
כלומר: קרפור הוזילה מוצרים בשליש מרשתה, קיבלה תקציב פרסום ציבורי של עד 50 מיליון שקל, ורכשה קמפיין לאומי שמשפץ את תדמית המחירים שלה על פני כל סניפיה.
בצרפת, קרפור סירבה לממשלה לגמרי והשיקה סל עצמאי על חשבונה. בישראל, שילמנו לה כדי שתסכים לנו.
השאלה הרביעית: למה אוכל לא בריא?
הסל אינו כולל בשר טרי, ירקות ופירות – עיקר ההוצאה השוטפת של המשפחה הישראלית. מה שנכלל: שימורים, מזון מעובד, ממתקים. אלה לא שכחה – זו בחירה.
יש כאן סתירה שאף אחד לא מדבר עליה: ממשלה שמקצה תקציבי תמיכה משמעותיים לחקלאות הישראלית – מממנת בו-זמנית סל שמדיר ממנו כל תוצרת חקלאית מקומית. חקלאי ישראלי מסתכל על ״הפח של המדינה״ ושואל: אתם מגנים עלינו – או מחסלים אותנו?
סל שמדיר בשר, ירקות ופירות אינו נלחם ביוקר המחיה – הוא מגדיר מחדש מה מגיע לכם.
קרנית פלוג: "יוקר המחיה גבוה, אך השכר הריאלי עלה ב־25% בעשור האחרון"
השאלה החמישית: למה שיצליח כאן מה שנכשל בכל מקום אחר?
ביוון השיקו סל מחייב בשנת 2022 – קנסות עד 5 מיליון אירו, רשות פיקוח עצמאית, עדכון שבועי. המחירים ירדו לחודשים ספורים, ואז חזרו. בצרפת, הסל הוולונטרי ב-2023 לא שינה דפוסי קנייה לאורך זמן.
שני הסלים, בשתי מדינות עם כלי אכיפה חזקים בהרבה, לא עבדו.
מה יש לנו? סל וולונטרי, חצי שנה, שליש מהחנויות, ללא שיניים, עם פיקוח עצמי. כל הכשלים של יוון וצרפת, בלי אף אחד מהכלים שלהן.
מה עד 50 מיליון שקל היו יכולים לקנות באמת
הפחתת מכסי יבוא על ביצים, גבינות ועופות – קטגוריות שמחיריהן בישראל גבוהים משמעותית מהממוצע האירופי, לפי דוחות ה-OECD.
מפקחי מחירים שטח עצמאיים עם סמכות קנס אמיתית. כל אחד מאלה היה יוצר ירידת מחירים מבנית, קבועה – לא קמפיין בן חצי שנה שמסתיים ב-31 באוקטובר.
במקום כל אלה – בחרנו להזמין את אלי יצפאן. ברקת מתגאה שהוא עובד בשקל לשנה. יצפאן קיבל 238 אלף שקל לימי צילום בודדים לפי פרוטוקול ועדת המכרזים הרשמי. הקמפיין מנוהל על ידי לשכת הפרסום הממשלתית בכספי ציבור, לטובת תאגיד צרפתי פרטי.
ברקת עובד בשקל לשנה, הציבור – בעד 50 מיליון.
הפרויקט הוא אינו כישלון מקרי. מכרז שאסור היה לקיים, עסקה שהופרה מהיום הראשון, פיקוח שהופקד בידיים שחתמו עליה. שלושת אלה יחד אינם רשלנות. הם בחירה.
הסלוגן אמר ״גמרנו להיות פראיירים״. הציבור הישראלי ראוי לשאול מי בדיוק גמר – ומי רק התחיל.
הכותב הוא: מוטי אזולאי חוקר התנהגות צרכנים ושווקים דיגיטליים.
תוכן האתר אינו מהווה ייעוץ השקעות
המידע המופיע באתר זה, לרבות כתבות, סקירות, ניתוחים, נתונים וכל תוכן אחר, מיועד למטרות כלליות, אינפורמטיביות ולימודיות בלבד, ואין לראות בו המלצה, חוות דעת, ייעוץ או תחליף לייעוץ השקעות אישי ו/או שיווק השקעות המותאם לצרכים הספציפיים של אדם מסוים.
המידע אינו מהווה הצעה או הזמנה לרכישה או למכירה של ניירות ערך או כל נכס פיננסי אחר. כל אדם המעוניין לבצע פעולות השקעה, חייב לבחון את המידע באופן עצמאי, תוך התחשבות במצבו הכלכלי, צרכיו האישיים ורמת הסיכון המתאימה לו.
השימוש במידע שפורסם באתר הוא על אחריות המשתמש בלבד.
המערכת והחברה המפעילה אינם אחראים לכל הפסד או נזק שייגרמו, במישרין או בעקיפין, כתוצאה משימוש במידע, הסתמכות עליו או ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך עליו.
לפני קבלת כל החלטת השקעה, יש להתייעץ עם יועץ השקעות מוסמך ובעל רישיון מתאים.
התיאור הכי מדויק שקראתי לפרויקט – הפח של המדינה.