המלחמה הנמשכת קרוב לשנתיים נוגעת בכל אזרחי ישראל, אך השלכותיה כואבות במיוחד עבור ילדים ובני נוער החיים בפנימיות הרווחה. עבורם, התקופה הזו היא אתגר מתמשך – רגשי, לימודי וחברתי – המתווסף לחיים מורכבים מלכתחילה.
כ-6,300 ילדים ובני נוער בגילי 8–18 שוהים כיום בכ-120 פנימיות רווחה ברחבי הארץ. אלה ילדים שלא יכלו לגדול בבית הוריהם מסיבות שונות, והפנימייה משמשת עבורם כבית חלופי – מקום המספק חום, יציבות והגנה. לפי נתוני משרד הרווחה, כמחציתם הופנו לפנימיות בצו בית משפט, וכשליש מוגדרים כחסרי עורף משפחתי.
פנימיות הרווחה מהוות את המסגרת הביתית המשמעותית ביותר לילדים מרקע קשה: הן התקווה להפיכתם לבוגרים עצמאיים ותורמים לחברה, לשירות הצבאי או הלאומי, לאקדמיה ולשוק העבודה. לעיתים קרובות זו גם החומה האחרונה המפרידה בין ילד לחיים ברחוב – על כל המשתמע מכך.
לאחר אירועי 7 באוקטובר ערך משרד הרווחה סקר רחב היקף באמצעות מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, שהופץ בקרב חניכי הפנימיות מגיל 12 ומעלה. הממצאים מצביעים על תמונה מדאיגה: 58% מהחניכים דיווחו כי הם עצובים או מדוכאים, 50% מודאגים או לחוצים, 49% חשים כעס או עצבנות, 33% חוששים מהמצב הלימודי ו-24% מודאגים מהחברתי. מאחר שהנתונים נאספו בתחילת המלחמה, סביר להניח כי מאז המצב החריף.
ובכל זאת, חלק מהממצאים מעוררים תקווה: 62% מהחניכים דיווחו כי הם מרגישים בטוחים בפנימייה, ו-85.3% ציינו כי הצוות מקשיב ותומך. גם בשאלות הפתוחות בלטו שוב ושוב ביטויי תודה והערכה לצוותים – ובעיקר למדריכים.
המדריך בפנימייה הוא הדמות הבוגרת המרכזית בחיי הילדים: הוא מכין אוכל, דואג לפעילויות, מלווה לרופאים, מסייע בלימודים, מקשיב, מחבק ומדריך. למרות תרומתו החיונית, מדריך בפנימייה משתכר כיום שכר מינימום בלבד.
לשכר הנמוך השלכות כבדות. יותר ממחצית המדריכים והמדריכות עוזבים את התפקיד כבר בשנה הראשונה, חלקם לאחר חודשים ספורים בלבד. עומס העבודה, השחיקה והיעדר אופק מקצועי מובילים לתחלופה גבוהה, הפוגעת ברצף החינוכי ובתחושת הביטחון של החניכים.
דוח שנערך עבור "המטה לקידום מדריכי הפנימיות בישראל" מצביע על פער תקציבי של כ-75 מיליון שקל בשנה – בין העלות הרשמית שמקצה המדינה לבין העלות בפועל של העסקה בתנאים הולמים.
לאחרונה, בישיבת ועדת הכספים, קרא יו"ר הוועדה הקודם ח"כ משה גפני להוסיף כ-30 מיליון שקל לתקציב המדריכים. מדובר בסכום שאינו פותר את הבעיה כולה, אך עשוי לשמש נקודת פתיחה – עזרה ראשונה שתקל על מצוקת העזיבה.
מעבר לצו המוסרי, זהו גם מהלך כלכלי נבון: ילד שנפלט מהפנימייה – שמספקת לו קורת גג, טיפול, חינוך ותחושת יציבות – עולה למדינה הרבה יותר במערכות אחרות. השקעה במדריכים היום תחסוך עלויות גבוהות בעתיד.
אם לא יינקטו צעדים לחיזוק מערך ההדרכה בפנימיות, חלק מהמסגרות עלולות להיסגר בשנים הקרובות. המשמעות קשה: מאות ילדים יוותרו ללא מסגרת, ללא ליווי ותמיכה – במציאות שגם כך רוויית אתגרים.
השנה החדשה היא הזדמנות לעצור ולחשב מסלול מחדש: חברה נבחנת ביחסה לחלשים שבתוכה. זה הזמן להבטיח את עתיד הפנימיות, להעלות את שכר המדריכים ולהעניק להם את ההכרה והתמיכה הראויות. בלי פנימיות חזקות – מדינת ישראל תיחלש.
הכותב הוא מנכ"ל הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה
כמה שאתה צודק.
המדריכים הם הקו הראשון, ולא מוערכים
אתם עושים עבודת קודש.
הלוואי שהמדינה תקשיב לכם
מאבק חשוב עבור עתידם של ילדי ישראל
הייתי מדריך בפנימיית רווחה.
עבודה הכי מספקת והכי מאתגרת שיש בעולם
כמה שאתה צודק. שכר לא ראוי, אין פרופסיה.
אני עוקב אחריכם – אתם עושים כאן מהפיכה!
אנחנו איתכם. אם צריך כל עזרה – תרשמו היכן ניתן ליצור קשר.
לסייע לכם במאבק הצודק. על עתידם של אלפי ילדים שאין להם עורף משפחתי.
היכן המדינה?