דאריו אמודי, מנכ"ל Anthropic, דוחה בתוקף את הסטיגמה שדבקה בו של נביא זעם, וטוען כי האזהרות נובעות מראיית ההזדמנויות והסיכונים יחד. "יש לנו חובה להזהיר את העולם על מה שעלול לקרות", הוא אומר – ומדגיש שהמטרה היא להמשיך לפתח תוך השקעה עמוקה בבטיחות ולא להאט.
לדבריו, קפיצת היכולת של המודלים היא אקספוננציאלית: "כל כמה חודשים מגיע מודל טוב יותר מהקודם". הוא מתאר מעבר מרמת "תלמיד תיכון" ל"סטודנט מתקדם" ועד רמה שמתחילה לגעת במחקר, ומזהיר מפני הטיה תפיסתית: "שנתיים לפני שהכל נהיה מטורף זה נראה כאילו זה רק מתחיל". במקביל הוא נותן מרווח לטעות – "יש אולי 20 עד 25 אחוז סיכוי שבתוך כשנתיים ההתקדמות תיעצר" – אך מציין שזה תרחיש מיעוט.
בזירה העסקית אמודי מתאר מסלול הכנסות שהוכפל פי עשרה משנה לשנה – מאפס ל-100 מיליון, משם למיליארד, וכעת לטענתו "הרבה מעל ארבע – אולי 4.5" בחצי השנה הנוכחי. הוא מסביר את הפרדוקס החשבונאי: כל מודל בנפרד רווחי, אך ההשקעה האגרסיבית במודל הבא מייצרת הפסד שנתי – "תחשבו על כל מודל כהשקעה שמחזירה כסף, גם אם החברה משקיעה במקביל בסבב האימונים הבא".
אמודי דוחה את שיח "התשואות הפוחתות" מהסקיילינג. בדוגמת הקוד הוא מתאר רצף גרסאות שבהן כל אחת "נהייתה משמעותית טובה מקודמתה" – עד לרמות שימוש שבהן "רוב הקוד אצלנו נכתב על ידי או עם מעורבות אחד מהמודלים". הוא מציין גם שיפורים בבנצ'מרקים בקנה מידה גדול, לצד אימוץ מהיר בשוקי המפתחים.
בסוגיית הלמידה המתמשכת הוא מצנן את הדרמה: גם בלי פתרון מלא, לדבריו הפוטנציאל הכלכלי של LLMs עצום. "חלונות הקשר מתארכים, המודלים לומדים בתוך השיחה, והמשקלות אפשר לעדכן בלולאות למידה שונות", הוא אומר – ומוסיף שהתקדמות ב-"Inner loop – Outer loop" מצמצמת פערים שבמשך זמן נראו עקרוניים.
על המחיריות הוא מודה שהופקו לקחים: השקת "Claude Code" ו-"Max" לוותה ב"חוסר הבנה מלא של דפוסי שימוש קיצוניים", ולכן "בימים האחרונים" עודכנו מגבלות – במיוחד על המודלים הגדולים – כך שמנוי ב-200 דולר כבר לא מאפשר את אותו נפח צריכה. במקביל הוא טוען שאין הכרח שמפעיל המודל יפסיד גם אם חלק מהמשתמשים מקבלים "דיל" טוב יחסית ל-API – "יש הרבה הנחות לא נכונות בניתוחים האלה".
אמודי טוען שהעלות ליחידת אינטליגנציה תרד, גם אם "רמת החזית" תישאר בסדר גודל דומה למחיר של היום – בעוד הערך העסקי יעלה. על יעילות ריצה הוא אומר: "אנחנו עושים שיפורים שהופכים את האינפרנס ליעיל יותר ב-50 אחוז" – ומגדיר את התחום כראשית הדרך של אופטימיזציה. לגבי "Mixture-of-Experts" הוא מבהיר שהמודלים הגדולים עדיין יקרים יותר מהקטנים – גם כשמשתמשים בטכניקות יעילות.
בחלוקת ההכנסות הוא מאשר שרובן מגיעות דרך ה-API, לצד צמיחה של אפליקציות כמו "Max" ו-"Claude Code". לגבי תמחור אצל שותפים וכלי קוד, הוא מזכיר שלעתים חוויות משתמש מתייקרות בשל עלויות GPU וזמינות – אך דוחה את ההכללות על "קיר עלות" בצד של Anthropic.
בזירת התחרות הוא מתעקש שלא נאמר מעולם ש"Anthropic היא היחידה שיכולה לבנות בבטחה" – "זאת עלילה. עלילת שווא מקוממת". במקום "מרוץ לתחתית", הוא מבקש "מרוץ לצמרת": פרסום "Responsible Scaling Policies", מחקרי פרשנות, "Constitutional AI" ואמדני יכולות מסוכנות כדי שכולם יוכלו לאמץ. לדבריו, עצם פרסום המדיניות איפשר למהנדסים בחברות אחרות "לקבל אישור פנימי" לדחוף מדיניות דומה.
על גיוס ושימור כישרונות, נוכח חבילות עתק מבחוץ, הוא מבהיר שלא יישברו עקרונות תגמול: "לא מנהלים מו"מ על דרגות. פיצוי צריך להיות שיטתי והוגן" – וטוען שזה חיזק את תחושת השליחות. לגבי מתחרים עתירי הון ותשתיות הוא אומר "נראה איך זה יתפתח", ובמקומות מסוימים מביע ספק אם "אפשר לקנות" ייעוד ומשימתיות.
הפן האישי עומד ברקע. אביו נפטר ממחלה שבחלוף שנים בודדות הפכה לברת-ריפוי בשיעור גבוה בהרבה. "אני מבין את התועלת של הטכנולוגיה", הוא אומר – ומספר שזו אחת הסיבות שעבר מהמחקר הביולוגי ל-AI. מכאן נגזר גם הקו הכפול: להאיץ תועלות ולדבר בגלוי על סיכונים. "אם אראה שאין דרך לשלוט – אומר לכולם לעצור. אבל כל עוד טכניקות הבטיחות מתקדמות, צריך להשקיע בהן כדי שלא נצטרך לעצור".
