בישראל וגם בארצות הברית משוועים ומייחלים להורדת ריבית. שתי הכלכלות נמצאות בשיעור ריבית זהה 4.5%, ושתי הכלכלות נמצאות בנקודת המפנה. הנקודה שבה הכדור מפסיק את מסעו למעלה, ומתחיל את המסע למטה. בעוד שאצל חוקי הפיזיקה אין דילמה. כשמדובר בכלכלה, הדילמה משמעותית מאוד.
עיקר הדילמה מגיע מהחשש לירות את הכדור לפני הזמן. שני הנגידים חוששים (ובמידה מסוימת של צדק) שהורדת הריבית מוקדם מדי, עלולה לייצר התחדשות אינפלציונית, שמהר מאוד תעמיד אותם על טעותם, ותחייב אותם לחזור בהם מההקלה, ולהחזיר את הריבית לרמה גבוהה יותר. החשש הוא שכדי לתקן את הטעות יידרשו העלאות ריבית משמעותיות יותר. צריך גם לציין את החשש מפני אבדן האמינות של הנגידים מפני השוק. או במילים אחרות, חשש להיתפס בטעות. אין להקל ראש בחשש זה.
אני סבור שאם היו שואלים את אמיר ירון ואת ג'רום פאוול, הם היו מעדיפים להמתין עוד קצת עם הורדת הריבית. כדי לקבל ודאות גבוהה יותר שאכן הם לא יורים מהר מדי. לראות שהנתונים מסתדרים להם לפי הכיוון הרצוי, ושלא מדובר בנתונים חד פעמיים.
הלחץ הציבורי
מבחינת הציבור, צריך לומר ביושר שמצבו של נגיד בנק ישראל אמיר ירון עדיף לאין שיעור על מצבו של עמיתו האמריקאי ג'רום פאוול. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מצייץ הלוך וחזור במילים בוטות (ולפעמים אף בגסות רוח) שנגיד הפד צריך להוריד את הריבית. כך מוצא עצמו פאוול מתגונן והודף ביקורת חזקה מנבחרי הציבור. בנקודה זו מצבו של אמיר ירון טוב לאין ערוך. נבחרי הציבור בארץ לא מחווים דעה בכלל על שער הריבית.
דעתי היא שסביר להניח שהם מעדיפים שלא להתעמת עם גוף מקצועי כמו בנק ישראל, וחוששים להיתפס כמי שמחווה דעה בתחום שבו אין לו מושג (ובינינו, לרבים מהם אכן אין מושג בעניין). אז בעוד שקיימת ביקורת כלשהי בציבור, קשה לומר שנגיד בנק ישראל חש לחץ ציבורי כלשהו.
ההבדל העיקרי – מצב הכלכלה
אז הדילמה דומה, הלחץ הציבורי שונה לגמרי, אבל ההבדל העיקרי בין מצבם של שני הנגידים הוא המצב הכלכלי.
בעניין זה מצבו של הנגיד האמריקאי מורכב הרבה יותר. נתחיל מהיעד. פאוול דורש ירידה חד משמעית של האינפלציה (אינפלציית הליבה לפי נתון ה-PCE) ל-2%. הוא מציין שאין מדובר במספר מדויק, אבל גם אין טווח. הבעיה מבחינתו של פאוול שנתון הליבה של ה-PCE מראה בין 2.6% ל-2.8% כבר שנה וחצי. איך אומרים, לא זז. לכן פאוול היה רוצה לראות תזוזה של הנתון לכיוון 2.4% כדי לראות שאכן המצב משתפר. את זה אין לו.
מה יכול לסייע לפאוול להוריד ריבית?
יש נתוני צמיחה שבינתיים מצביעים על ירידה בצמיחה. אבל בעיקר יש נתוני תעסוקה. בעצם נתון אחד, הנתון שהתפרסם בתחילת אוגוסט שהצביע על שוק תעסוקה חלש. זה נתון משמעותי, אבל הוא בינתיים נתון בודד.
לאור זאת, ובהמשך למה שאמרתי על נקודת המפנה, נתון ה-PCE הקרוב שיתפרסם ביום שישי (29/8), נתון צמיחת התוצר שיתפרסם ביום חמישי (28/8) ובעיקר נתון התעסוק שיתפרסם ביום שישי הבא (5/9) חשובים מאין כמותם. הם אולי יספקו לפאוול את החבל להיאחז בו בבואו להוריד את הריבית (וגם קצת להוריד את הנשיא מהגב שלו).
גורם אי הוודאות המשמעותי מבחינתו של פאוול, אלה הם כמובן המכסים. זה לא רק המכסים, אלא העובדה שהמשא ומתן בעניין המכסים מתנהל באופן די כאוטי, עם שינויים תדירים לכאן ולכאן, מקשים מאוד על קובעי מדיניות כלכלית לפעול. פאוול מציין זאת בכל הודעה מהודעותיו האחרונות.
מה יכול לסייע לאמיר ירון להוריד ריבית?
בניגוד לפאוול, אמיר ירון במצב מעט עדיף מההיבט הכלכלי, אבל בבעיה בהיבט הגיאו-פוליטי. נסביר. מבחינת האינפלציה, ההערכה היא שהאינפלציה בארץ לאחר מדד אוגוסט תתכנס ליעד, כלומר אל מתחת ל-3%. גם כאן מדובר יהיה בנתון אחד בודד, אז קשה להגיד שיש כאן בטחון כלשהו מבחינתו של הנגיד. אבל אם האינפלציה תתכנס ליעד, זה כבר משהו.
בנוסף אפשר להוסיף את נתוני הצמיחה בארץ שהראה ברבעון השני ירידה של 3.5% ברבעון (0.9% בחישוב רבעוני), את המדד המשולב של בנק ישראל שב-7 החודשים האחרונים מראה על גידול אפסי או ירידה, ואת נתוני האבטלה, הגם שהם בסך הכל לא רעים (3% אבטלה), מראים על עלייה באבטלה (נתון אחרון עליה מ-2.7%).
לאמיר ירון יש יתרון נוסף על פאוול, הודעת הריבית של בנק ישראל תתפרסם ב-29/9, ואילו זו של הנגיד האמריקאי תתפרסם ב-17 בספטמבר. כלומר לאמיר ירון יידע מה תהיה החלטת עמיתו האמריקאי, וזו בהחלט יכולה להשפיע על ההחלטה שלו.
אבל, לאמיר ירון אין ודאות גיאופוליטית. העובדה שהמערכה ממשיכה על פני עוד מעט שנתיים, בעצימות משתנה, אבל עם השלכות כלכליות לא מעטות, פוגעת ביכולת של הנגיד לקבל החלטות כלכליות בתנאי ודאות. במציאות הגיאו-פוליטית הנוכחית, הדרישה לודאות היא בהחלט דרישה מוגזמת.
אמיר ירון, בדיוק כמו פאוול, היה מייחל למעט ודאות, שתסייע לו בקביעת המדיניות המוניטארית, ואף הוא מציין בהודעות השונות שלו, את עניין חוסר הוודאות הגיאו-פוליטי הקיים.
דילמה דומה, נתונים שונים
לסיכום, שני הנגידים נמצאים בדילמה דומה מאוד. הגורמים כפי שציינתי שונים בתכלית, אבל המשמעות שלהם זהה – חוסר ודאות במדיניות המוניטארית. לאור זאת, שני הנגידים היו שמחים לקבל החלטה שמורידה את הריבית, עם קצת יותר ודאות. בפועל, שניהם יאלצו לפעול בעיתוי הנוכחי, להוריד את הריבית ב-0.25% למרות חוסר הוודאות. מוקדם לקבוע עוד כיצד שניהם ינהגו בהחלטות הבאות. אבל אחרי הודעות הריבית הקרובות, אין לצפות לקצב הורדת ריבית מוגבר. שני הנגידים יאלצו לקוות שהם לא ירו את היריה שיש להם בקנה מהר מדי.
כותב הטור הוא משה מימון, ראש דסק שוק ההון, ערוץ הכלכלה.
