שיעור ההשתתפות בעבודה של צעירים עד גיל 25 ירד בעשור שבין 2014 ל-2025 מ-80% ל-68%. בקבוצת הגיל הבוגרת – מעל לגיל 50 שיעור ההשתתפות נמצא דווקא בעלייה. הנתון הזה אינו קשור בשינויים בשוק התעסוקה בשל הקורונה והמלחמה – הוא נתון מגמה ארוכה יותר.
הבוקר פרסם שירות התעסוקה כי בחודש אוקטובר נרשמה ירידה משמעותית במספר דורשי העבודה, כמו גם במספר התובעים דמי אבטלה והבטחת הכנסה. למעשה, מדובר במספר תובעים מהנמוכים אי פעם.
את הירידה במספר מחפשי העבודה באוקטובר ניתן להסביר בקלות, בשל חודש הייחוס – ספטמבר שהוא חודש חגים.
"הירידה במספר דורשי העבודה לצד עלייה יחסית במספר המשרות הפנויות מעידה על שוק הדוק שבו, לכאורה, יש יותר הזדמנויות לדורשי העבודה לשוב למעגל העבודה. כאשר החודש על כל 100 משרות פנויות התמודדו כ-110 דורשי עבודה", אומרים בשירות התעסוקה.
הנתונים הללו מעניינים במיוחד, מכיוון שמרבים כוחות המילואים שוחררו משירות, והחזרה שלהם לשוק הייתה עלולה להביא לשוק תעסוקה בעייתי, במיוחד בשל הריבית הגבוהה והצמיחה המתונה. כמובן שחודש אוקטובר לא מספק תמונה מלאה על החזרה של אנשי המילואים לשוק העבודה, יש להמתין ולראות את המגמה גם בנובמבר ובדצמבר, בתקווה שלא נידרש לגיוס מילואים נרחב נוסף.
הנתונים הללו מעניינים בפני עצמם, אך המגמה ארוכת הטווח מעניינת אותי עוד יותר, כפי שציינתי בפתח הדברים, בעוד אנחנו מחפשים שינויים בנושאים שונים, הגדרת הנושאים משתנה. כך למשל, סוציולוגים עוקבים אחר תנועת המצביעים בין "ימין" ל"שמאל" בישראל, אך השינוי המעניין יותר התחולל בתפיסת המושגים הללו. אנשים שהגדירו עצמם "ימין" החלו להצביע למפלגות שאינן מתפקדות כמפלגות ימין וגם ה"שמאל", לבש צורה אחרת לגמרי מסדר היום של השמאל עד לתחילת המילניום.
מה זו תעסוקה?
כך גם מגמות ה"תעסוקה" נעות לכיוונים שונים בארץ ובעולם, אבל השינוי הדרמטי הוא בהגדרה של המונח "תעסוקה". אם בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת צעירים היו מציירים בעיני רוחם עובד, כמי שמחזיק בכלי עבודה, הרי שבהמשך הציור הזה השתנה לעובד משרד וכיום לא מן הנמנע שהציור הזה יהיה הרבה יותר אמורפי – אולי יושב בקפה יבטא את מה שהם מגדירים "עובד".
בכל מקרה, בעולם המערבי צעירים רבים לא רואים ב"תעסוקה" איזושהי מחויבות ליחסי עבודה עם מעסיק. צעירים מרכיבים לעצמם סדר יום שעשוי לכלול תחביב שמהווה להם מקור הכנסה חלקי, אותו הם משלימים בהכנסות מהשקעות, למשל. שיעור בעלי החשבונות הצעירים ברשתות החברתיות של משקיעים בעולם נוסק בהתמדה. לא מדובר בבעלי החלום להרוויח באופן פאסיבי, אלא במי שלומדים, עוקבים ומשקיעים אקטיביים. הם לא "דורשי עבודה".
כלכלנים מדברים כבר מספר עשורים על "כוח הכסף", אך גם המונח הזה לובש צורה חדשה. כמות ההון בעולם גדלה בהתמדה, ואחד השינויים שכמות הכסף מחוללת בעולם היא שלכסף יש פוטנציאל גדילה המשתווה לפוטנציאל עשיית הכסף ממשלוח יד.
במילים אחרות – אם לפני 50 שנה ויותר מרבית נכסי הציבור נצברו ממשלוח יד, או "תעסוקה", הרי שכיום שיעור גדול יותר של נכסי הציבור נצבר מרווחי הון. כיום עשירי העולם הם לא בהכרח בעלי המשכורות הגבוהות ביותר, אלא בעלי הנכסים הגדולים ביותר.
מי שמבין את המגמה ההיסטורית המדהימה הזו, שהיא חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית הידועה, מבין את החשיבות המדהימה של ערוץ ידע מקצועי למשקיעים.
ועוד דבר על תעסוקה
המודיעין בעולם טעה בגדול גם בעניין תחזית התפתחות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. נטען כי רוסיה לא תוכל להמשיך במלחמה במשך שנים. עלות המלחמה היא רק עניין אחד, אבל גם ההתנגדות של הרוסים למלחמה באחיהם האוקראינים נראתה סיבה לפוטין שלא לבדוק את גבולות הסבלנות של עמו.
אבל נראה שהרוסים למדו לאהוב את המלחמה הזו. מאות אלפי חיילים שגויסו בכפייה מקבלים שכר גבוה פי כמה מהשכר הממוצע ברוסיה, שלא לדבר על העובדה שמחוץ למוסקבה שיעור האבטלה נמדד בעשרות רבות של אחוזים.
המלחמה הזו מביאה שגשוג לכפרים עניים רבים שם, כשהשלטון מצא דרך חדשה לחלק את העושר ממכירת הנפט. גם אוקראינה נהנית מתמיכה אירופאית שיהיה לה קשה להיגמל ממנה. אז אולי מלחמה בעצימות נמוכה היא פתרון לשתי המדינות הנחשלות האלה.
כותב הטור הוא ערן בר טל, העורך הראשי של ערוץ 10
