שנת 2025 מסתיימת. שנה חיובית בשווקים, בשוק המקומי, ובארה"ב. 25', תיסגר בתשואה דו-ספרתית, סביב 18-19%, אחרי ש-24' הסתיימה עם 23.3% ושנת 23' הסתיימה עם 24.2% תשואה. שנים יפות וחזקות.
הסטטיסטיקה אולי לא כזו בעייתית
רצף כזה של שנים חיוביות, מעלה אצל המשקיעים שאלה, מה הלאה? אז קודם כל נתחיל בחדשות הטובות. מי שאוהב סטטיסטיקה, יכול להתנחם שהיו תקופות בעבר של שנים רצופות חיוביות, ואפילו שנים רצופות עם תשואות דו ספרתיות. כך למשל בין השנים 95' ל-99, חווה המשק האמריקאי 5 שנים של תשואות דו ספרתיות, בתקופת בועת הדוט.קום. כן, כן, הקבלה נוספת למהפכת ה-AI, נקווה רק שזה לא יסתיים כפי שהסתיימה בועת הדוט.קום, עם מהלך ירידות שנמשך על פני שלוש שנים רצופות.
אבל עכשיו צריך לומר ביושר שזהו הרצף היחיד של מעל 3 שנים חיוביות, בתשואה דו-ספרתית. ב-50 השנים האחרונות, לא היה רצף כזה. משנת 1928, היו רק עוד פעמיים שבהם היה רצף של יותר מ-3 שנים עם תשואות דו-ספרתיות חיוביות, הראשון היה בין 42' ל-45, והשני היה בין 49' ל-52. אבל זה קרה עם תשואות שנתיות נמוכות הרבה יותר מאלה שראינו ב-3 השנים האחרונות.
האירוע המשמעותי, שנמצא מעבר לפינה
כל זה טוב ויפה אבל כשנושמים אוויר פסגות, המשקיעים מחפשים את האירוע, או הסיפור שעשוי לפגוע בחגיגה. לצערם של המשקיעים, אירוע כזה יכול להיות ממש מעבר לפינה.
האירוע הוא מינוי יושב ראש הבנק המרכזי הפדרלי הבא בארה"ב.
ידוע לכולם שטראמפ לא רווה נחת מג'רום פאוול. יותר מפעם אחת טראמפ התבטא בגנותו של פאוול. קראה לו "Too Late Powell" ואפילו כינה אותו בשמות גנאי (Morron). היה אפילו ניסיון לבחון אפשרויות להחליף את פאוול. זה הגיע עד כדי בדיקת מהלך השיפוצים שנעשה בפד, כדי לבחון האם פאוול שיקר לקונגרס, לגבי היקף ההוצאות שנעשה בבנק המרכזי הפדרלי.
חוסר שביעות הרצון של טראמפ נוגע בעיקר לגובה הריבית. פאוול לטענתו של טראמפ השאיר את הריבית נמוכה מדי על פני זמן רב מדי, מה שגרם לאינפלציה להתנפח, מה שהוריש לטראמפ ירושה קשה (אבל גם סייע לו להיבחר במידה מסוימת). טראמפ היה רוצה להיות האלכימאי הראשון שמצליח גם להוריד את האינפלציה במהירות, וגם להוריד את הריבית במהירות. לצערו אלכימיה כזו אינה אפשרית, אז הוא מפנה חיצי ביקורת קשים ליו"ר הפד (על הדרך הוא מכנה את יוקר המחיה בארה"ב 'תרמית', ובלי קשר מפיל את האשמה על הדמוקרטים).
המינוי הבא, הקריטריון הברור במינוי
טראמפ לא חוסך ביקורת ממי שהוא אינו מרוצה ממנו, ולאור ההתבטאויות שלו לגבי יו"ר הפד, די ברור מה הדרישות שלו מהמועמד הבא. שיוריד את הריבית בהקדם, וכמה שיותר. לשם הוא מכוון, וכפי שאמרתי קודם, הוא סבור (בטעות), שהוא גם יצליח להוריד את הריבית, וגם לא לשלם על זה במטבע קשה של אינפלציה.
טראמפ רגיל לקבל את מה שהוא רוצה, אבל הבעיה הגדולה מבחינת השווקים תהיה אם אכן זה יקרה, וטראמפ יקבל את מה שהוא רוצה, כלומר יו"ר בנק מרכזי כנוע, שיפעל להוריד ריבית בהקדם ובשיעורים משמעותיים.
אמינות לא קונים בשום חנות
נתחיל ונגיד שיש סיכוי לא רע שגם אם טראמפ ימנה מישהו ויבהיר לו מה הוא מצפה ממנו, הרי שעדיין זה יהיה מינוי מקצועי, שכשישב על כס היו"ר הוא ישקול שיקולים מערכתיים, ויבחן את הדברים לא רק מהפריזמה שנוחה לנשיא. זה תרחיש הבסיס, אבל, לצערם של השווקים, זה לא התרחיש היחיד.
היה וטראמפ יקבל את מבוקשו, כלומר, נגיד פד כנוע וצייתן. שיתחיל להוריד ריבית די מהר אחרי שימונה, השווקים לא יאהבו את זה. נסביר.
עקרונית, השווקים אמורים להיות מרוצים ממצב שבו נגיד הפד מוריד את הריבית, שכן זה בסך הכל טוב לחברות, טוב לשווי החברות, משקי הבית מרוצים יותר, ובסך הכל סביבת ריבית נמוכה יותר טובה לשווקים. אבל, וזה אבל חשוב, האמינות חשובה הרבה יותר.
אמינות המוסדות הפיננסיים, היא קריטית לשווקים, שכן אמינות זה מטבע שקשה מאוד להשיג, ואמינות בנק מרכזי קשה לבנות, אבל קל מאוד להרוס. אם המשקיעים יחשבו שנגיד הפד, הפך להיות עושה דברו של הנשיא, ושפעולותיו מושפעות מרצונותיו של הנשיא, ולא מהנתונים, ומהדרוש לכלכלה האמריקאית, חוסר הביטחון הזה יתגלגל מהר מאוד לשווקים הפיננסיים, ועלול להתבטא בירידה חדה במחירי איגרות החוב של ארצות הברית, מה שעשוי לדחוף את התשואות של איגרות החוב אל מעל 5% באיגרות החוב ל-10 שנים. זה עלול לייצר בעיה כללית ואף משבר גלובלי.
מי שרוצה דוגמה לאירוע שבו האמינות בשווקים נעלמה, לא צריך ללכת רחוק, מספיק שייזכר במה שקרה ב-2008, במשבר הסאבפריים. אז חוסר האמון היה ביכולת של גופים ומוסדות פיננסיים לעמוד בהתחייבויות שלהם, האמינות שנעלמה מהשווקים בן לילה, עברה מהר מאוד לעולם הריאלי, וחייבה פעולות חילוץ יקרות מאוד של הממשל הפדרלי. לקח לשווקים לא מעט זמן לחזור חזרה לתפקוד תקין, ולחובבי הסטטיסטיקה, נגיד שב-2008 מדד ה-S&P500 ירד מעל 38%.
מי שרוצה דוגמאות נוספות לגבי חשיבות עצמאות הבנק המרכזי, שילך לבחון את טורקיה כשארדואן איים על נגיד הבנק המרכזי, וחייב אותו להוריד ריבית, למרות אינפלציה משתוללת.
הבעיה שארה"ב היא לא טורקיה. אבדן אמון בבנק המרכזי הפדרלי, משמעותית לעולם כולו ולשווקים הפיננסיים כולם. איגרות החוב של ממשלת ארה"ב מוחזקות אצל הבנקים המרכזיים כולם, והמטבע האמריקאי משמש כרזרבה וכמטבע בקביעת מחירי הסחורות בעולם. זה מעניק יתרון עצום לכלכלה האמריקאית, אבל גם מייצר תלות של העולם בדולר האמריקאי ובאיגרות החוב של ארה"ב. משבר אמון כזה יכול להתגלגל ולייצר משבר פיננסי משמעותי.
הנעלם הגדול באירוע
הנעלם הגדול באירוע הזה הוא לא הנבחר המיועד למשרד יו"ר הפד, אלא טראמפ עצמו. טראמפ ויועציו יודעים בדיוק את מה שאמרתי. הוא ושר האוצר שלו סקוט בסנט, מכירים את השווקים הפיננסיים, ומודעים לחשש שקיים לגבי איך השווקים יתפסו את נגיד הפד החדש. ולמרות הכל, טראמפ עדיין לא מחמיץ הזדמנות להביע את דעתו באופן שחורג הרבה מעבר לביקורת מועילה.
הנעלם הגדול הוא האם טראמפ יצליח לכבוש את יצרו, ולתת לשווקים להבין שהוא לא מתכוון להתערב בעבודת הפד (למרות שאמר יותר מפעם אחת, שלדעתו אין שום בעיה שהוא יתערב בהחלטות הפד), שהוא מכבד את המנדט של יו"ר הפד, ושלא יפגע בעצמאותו. מעבר לכך, נגיד הפד הבא יצטרך לגרום לשוק להבין שהוא מתכוון להיות עצמאי, בפעולותיו ובהחלטותיו. זה לא יהיה פשוט, שכן הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל מעשיו יקרבו, ומעשיו ירחיקו.
לשווקים, בעיקר לשוק הפיננסי האמריקאי אין סנטימנט. אם הם יריחו חשש, שנובע מפגיעה במוסד הבנק המרכזי, הם יברחו כל עוד נפשם בם. זה בהחלט בר תיקון, אבל רק צריך לקוות שזה לא יקרה אחרי שהחרסינה של האמון תישבר.
משה מימון, ראש דסק שוק ההון, ערוץ 10.
למה ריענון אוטומטי? מפריע לכתוב; כל האתרים האחרים ביטלו.
השוני בזמנים הוא שכיום יש יותר מזומנים בעולם משהיו אי פעם, וזה כסף שמחפש השקעה. לכן כל נפילה תהיה קצרה מקודמתה, והעליות רק יתחזקו.