מספרים על נד לוד, שחי בשלהי המאה ה-18 באנסטי שבאנגליה, שהיה טווה במפעל יזע על מכונת סריגה מתקדמת, מפירותיה הראשונים של המהפכה התעשייתית. אותו לוד הוכה על ידי מעבידו, מכיוון שהוא לא עמד בקצב ותקע את פס הייצור. אז אולי נד לוד נשמע כמו "נרד", אבל הוא כנראה לא היה כזה ובלילה הוא בא לנקום בעזרת פטיש גדול וריסק את אותה מכונה.
בדיעבד, ככל הנראה, תעשיית הטקסטיל באנגליה הייתה מרוויחה לו הייתה מתעלמת מהאירוע, אבל ככל הנראה לוד נתפס והועמד לדין והסיפור הזה התפשט, כך שכשנתיים לאחר מכן, ב-1811, התארגנה קבוצת פועלים שיצאה בעקבות הסיפור הזה לנפץ מכונות תפירה ברחבי הממלכה. הם כמובן כינו עצמם "לודיסטים", על שמו של הנוקם הראשון. מאות מכונות נופצו במהלך אותו מסע נקמה. העובדים, שהיו צריכים להתאים עצמם לקצב העבודה החדש ראו במהפכה התעשייתית הזו אויב מר שלהם.
אתם יכולים להבין את אותם לודיסטים שלכאורה היו "קורבנות המהפכה", אבל זו תהיה טענה מנקודת מבט צרה, וגם שגויה. המסכנות של הלודיסטים הללו לא התמצתה בתנאי העבודה המפרכים שלהם ובזכות של המעסיק שלהם לנהוג בהם כבעבדים, להכות ולהשפיל אותם. באותה תקופה מקום עבודה לא היה עניין מובן מאליו; מי שתייה נקיים היו מצרך יקר, שלא כל האוכלוסייה הייתה נגישה לו, גם אוכל היה יקר המציאות, כמו גם בגדים וחינוך.
רק שליש מהילודים הגיעו לגיל 5 ותוחלת החיים באנגליה הייתה גבוהה יחסית – 35. אנשים מתו ממחלות שנחשבות כיום קלות וילדים עבדו מהעשור הראשון לחייהם. מי שלא מבין את הזינוק באיכות החיים של כל אותם עניים בעקבות המהפכה התעשייתית לא מבין את המציאות בכלל. ומסתבר שיש לודיסטים רבים כאלה שחיים בינינו כיום, שרואים בעצמם ובחבריהם "קורבנות המהפכה", מהפכת הבינה המלאכותית כמובן.
ברור שכיום גם אלה המשויכים לעשירון התחתון נהנים מתנאי מחייה טובים יותר משל משפחת המלוכה מלפני 200 שנה: יש להם גישה למערכות חינוך ובריאות, הגנה על זכויותיהם, ביטחון אישי, מי שתיה חופשיים, סביבה נקייה יותר וכדומה. אבל כל זה נראה כיום כמובן מאליו, כ"זכויות בסיסיות".
עשו בעצמכם חיפוש במנוע חיפוש כלשהו על "השפעות מהפכת הבינה המלאכותית", וגלו כמה הרשת מופצצת באפוקליפסות המהפכה. הנה למשל, אחת התוצאות הראשונות בחיפוש שעשיתי: מחקר של שתי חוקרות הפקולטה לניהול באונ' ת"א, ענג זינגר ואילנית סמן טוב נחליאל: "…לתפיסות הזדמנות עשויות להיות דווקא השפעות שליליות על התנהגויות עובדים מקצועיים העוסקים בקבלת החלטות – ירידה במוטיבציה שלהם לחקור לעומק, ללמוד ולחפש מידע הנוגע לקבלת ההחלטה באופן עצמאי, ולהגברת היענות/התאמת החלטתם לזו של הבינה המלאכותית".
זוהי ביקורת קלה יחסית, תחת הכותרת "הצד האפל בתפיסת הבינה המלאכותית כהזדמנות…". תוכלו למצוא גם כתבות מלומדות על פגיעות קשות הרבה יותר – במוח שלנו, בסביבה.
מאז המהפכה התעשייתית, אבל גם הרבה קודם לכן, טכנולוגיה ייצרה פתרונות לרווחת האנושות ושיפרה את איכות החיים, אבל כנראה שאנחנו נמשיך לפחד ממנה ולהיכנס להתקפי חרדה כל פעם שמישהו מזיז את הגבינה שלנו, או ברוח התקופה את הטופו שלנו.
