החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ', להוציא את רפורמת החלב מחוק ההסדרים, ובכך למעשה לקבור אותה, היא הרבה מעבר לכישלון נקודתי של משרד האוצר.
מדובר בכניעה פוליטית מובהקת לקבוצת לחץ מאורגנת, המהווה תעודת עניות ליכולת המשילות הכלכלית בישראל. ביום שבו הרפורמה נקברה באופן רשמי, הוכח שוב כי האינטרס הצר של הלובי החקלאי חזק יותר מהאינטרס של עשרה מיליון צרכנים ישראלים.
כדי להבין את גודל ההחמצה, יש לבחון את הרפורמה לא כאידיאל תיאורטי של רפורמה מושלמת בה כולם יוצאים נשכרים, אלא ככלי פרגמטי שהוא בחזקת הטוב האפשרי עבור תיקון עיוותים היסטוריים במשק שמתנהל כיום תחת משטר תכנון ריכוזי המזכיר כלכלות של המאה הקודמת.
בין יעילות כלכלית לאחיזת עיניים
הרפורמה ביקשה לפרק את המנגנונים שחונקים את התחרות ומייקרים את מוצרי הבסיס של כל משפחה. ביטול משטר המכסות היה מאפשר לרפתות יעילות וגדולות להתרחב ולהוזיל עלויות באמצעות יתרון לגודל. זאת במקום המצב הנוכחי שבו כל שחקן מוגבל ללא קשר ליכולותיו.
ביטול המכסות לצד הפחתת מחיר המטרה, בשילוב עם פתיחת השוק ליבוא מוצרים מוגמרים, נועדו לייצר לחץ תחרותי מקיף על המחלבות והרפתות כאחד. הטענה הרווחת בקרב המתנגדים לרפורמה על כך שהיא לא הייתה מביאה את מחירי החלב לרמה הנמוכה של אירופה היא איש קש. המטרה לא הייתה הבטחה לפתרון קסם, אלא צמצום משמעותי של הפער המבני שמייקר את סל הקניות ללא הצדקה.
הניסיון לצבוע את הצעדים הללו כפגיעה בערכי הציונות או בביטחון הגבולות הוא עירוב מין בשאינו מינו. גם אם ניתן להסכים כי חקלאות היא ערך לאומי שראוי לשמור עליו, הטלת "מס חלב" עקיף על הציבור כולו והשכבות החלשות בפרט, שכן אלו מוציאות באופן יחסי את האחוז הגבוה ביותר על מוצרי מזון, היא עיוות מוסרי וכלכלי שרק מעמיק את פערי המחיה.
בנוסף, בניגוד לטענות הלובי החקלאי, אף אחד לא התכוון "לזרוק את הרפתנים לכלבים", שכן הרפורמה כללה חבילת פיצויים נדיבה במיוחד ותמיכות ישירות, שהיו מבטיחות את פרנסתם מבלי להטיל את העלות ישירות על הצרכן בקופה. הפחתת מחיר המטרה ופתיחת השוק ליבוא, נועדו לייצר לחץ תחרותי על המחלבות, תוך הבנה שהציונות אינה צריכה לשמש כסות לחוסר יעילות כלכלית.
האיתות המסוכן לשרים הבאים
ההשלכה הקשה ביותר של קבורת הרפורמה היא האיתות שנשלח למערכת הפוליטית ולציבור. שר האוצר סמוטריץ', הפך את המהלך הזה לרפורמת הדגל שלו, השקיע בה הון פוליטי עצום, ניהל הסברה נחרצת והתעמת חזיתית עם לוביסטים מהחזקים במשק.
נסיגת הממשלה מהרפורמה, היא מסר מרתיע לכל שר עתידי שיחשוב להזיז את הגבינה לקבוצות הלחץ. כששר אוצר נחוש, נכשל מול כוחו של הלובי החקלאי, המסר לשרים הבאים ברור: מוטב להישאר באזור הנוחות של הסטטוס-קוו מאשר להיכנס לשדה המוקשים של רפורמות מבניות.
למה שמישהו יעז בעתיד לפרק את הריכוזיות בשוק המזון, בבנקאות, או בכל סקטור אחר, אם הוא יודע שברגע האמת, הדרג הפוליטי הבכיר ביותר ימשוך את השטיח תחת רגליו?
הרפורמה אולי לא הייתה מושלמת, אך היא הייתה עדיפה בהרבה על פני הקיפאון הנוכחי. המחיר של הכניעה הזו יתבטא בשיתוק שייאחז בכל מי שינסה לקדם תחרות אמיתית בישראל בשנים הקרובות.
