המשבר בין ארצות הברית לבעלות בריתה באירופה, על רקע המלחמה מול איראן והשלכותיה על שוק האנרגיה העולמי, אינו עוד מחלוקת דיפלומטית שגרתית אלא סימן אזהרה לפירוק אפשרי של הסדר הגלובלי שנבנה מאז מלחמת העולם השנייה.
בלב העימות ניצבת נאט"ו, ברית ההגנה הקולקטיבית שהובילה ארצות הברית במשך עשרות שנים. אלא שכעת, תחת הנהגתו של דונלד טראמפ, נדמה כי המחויבות האמריקאית לברית מתערערת לאו דווקא דרך פרישה רשמית, אלא באמצעות שחיקה בפועל של מנגנוניה.
משבר אמון חסר תקדים
העימות החל לאחר שארה"ב יצאה למהלך צבאי נגד איראן ללא תיאום עם בעלות בריתה. מדינות אירופה, בהן צרפת, איטליה, ספרד ופולין, סירבו לספק סיוע לוגיסטי או צבאי, בין היתר לטענתן, בשל "מגבלות משפטיות פנימיות", שכן נאט"ו נועדה להגנה קולקטיבית ולא לפעולות יזומות.
תגובת וושינגטון הייתה חריפה: טראמפ תקף פומבית את בעלות הברית, כינה את נאט"ו "נמר של נייר" והבהיר כי ארה"ב אינה זקוקה עוד לברית כפי שהייתה בעבר.
עוד הוסיף נשיא ארה"ב לאחרונה כי הוא "שוקל ברצינות לפרוש מנאט"ו" וכי הן יכולות להשיג את הנפט בעצמן או לקנות מארה"ב, זאת בהקשר לחסימה של מצר הורמוז על ידי איראן. במקביל, בכירים בממשל, כולל מזכיר המדינה מרקו רוביו, רמזו כי מחויבות ארה"ב לברית תיבחן מחדש לאחר סיום הלחימה.
לא פרישה – אלא ריקון מתוכן
למרות שמבחינה חוקית פרישה מלאה מנאט"ו דורשת אישור סנאט, קיימת אפשרות ריאלית יותר: החלשה הדרגתית של הברית מבפנים. צמצום כוחות באירופה, פגיעה בשיתוף מודיעין ואי-הפעלת סעיף ההגנה ההדדית, כל אלה עשויים להפוך את הברית לבלתי רלוונטית גם ללא הודעת פרישה רשמית.
המשמעות המרכזית היא פגיעה באמינות. נאט"ו אינה רק מסמך משפטי, אלא מערכת של אמון. ברגע שבעלות הברית וגם היריבות מפסיקות להאמין במחויבות האמריקאית, עצם קיומה של הברית מתערער.
טראמפ בדאבוס: "גרינלנד זו הטריטוריה שלנו, השליטה לא תהווה איום על נאט"ו"
העלות הכלכלית: טריליונים על הכף
השלכות כלכליות של תרחיש כזה עשויות להיות דרמטיות:
באירופה, מדינות כמו גרמניה, צרפת ופולין יידרשו להגדיל משמעותית את תקציבי הביטחון. העלות הכוללת של חימוש מחדש עשויה להגיע לטריליוני דולרים בעשור הקרוב, על חשבון השקעות בתשתיות, רווחה וצמיחה.
במקביל, גירעונות גדלים עלולים להפעיל לחץ על שוקי האג"ח, להחליש את האירו ולסבך את מדיניות הריבית של הבנק המרכזי האירופי.
גם ארה"ב לא תצא ללא פגע. מעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה העולמי נשען לא רק על עוצמה כלכלית, אלא גם על רשת הבריתות והאמון הבינלאומי. פגיעה באמון זה עשויה להוביל לירידה בביקוש לנכסים דולריים, התחזקות זהב ומעבר למטבעות "בטוחים" כמו הין היפני והפרנק השווייצרי.
שיבוש שרשראות האספקה
השלכה נוספת נוגעת לשרשראות האספקה הגלובליות. לאחר משבר הקורונה, המערכת הכלכלית העולמית נבנתה מחדש על בסיס ההנחה כי ארה"ב ממשיכה לשמש כעוגן יציבות. שינוי בהנחה זו עלול להוביל לארגון מחדש של הסחר העולמי – תהליך יקר, ממושך ולא יציב.
מדינות מזרח אסיה, בהן יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה, עלולות להיות הראשונות להיפגע, שכן גם הן נשענות על ערבויות ביטחוניות אמריקאיות.
מי מרוויח?
בעוד המערב מתמודד עם חוסר יציבות פנימי, רוסיה וסין שומרות על שתיקה יחסית, אך נהנות מהמצב.
עבור מוסקבה, פיצול בתוך נאט"ו הוא הישג אסטרטגי משמעותי, במיוחד על רקע המלחמה באוקראינה. עבור בייג'ינג, ארה"ב שנמצאת בעימותים במזרח התיכון ומתרחקת מבעלות בריתה – היא ארה"ב מוחלשת, מה שמרחיב את מרחב הפעולה שלה בזירות כמו טאיוואן והים הסיני הדרומי.
מבחן הסדר העולמי
המשבר הנוכחי אינו רק סביב איראן או מחירי הנפט, אלא סביב השאלה הבסיסית: האם ארה"ב עדיין מחויבת להנהגת המערכת הבינלאומית.
אם התשובה תהיה שלילית, העולם עלול להיכנס לעידן חדש של חוסר יציבות, שבו הבריתות מתערערות, השווקים מגיבים בעצבנות, והעלות הכלכלית נמדדת לא רק במספרים, אלא באובדן אמון.
הופהה