בזמן שמשרדי אוצר ברחבי העולם, ובהם גם משרד האוצר בישראל, מתמודדים עם אילוצים פיסקליים כבדים וגרעונות מתרחבים בעידן שלאחר משבר הקורונה, מתברר כי המעבר ההכרחי לכלכלה בת-קיימא דורש תג מחיר גבוה משמדינות מסוגלות לממן לבדן.
בריאיון מיוחד לערוץ הכלכלה היום (ראשון), בתוכנית כלכלה: הדור הבא, עם המנחה מור יוגב, מנתח פול הורקס, ראש תחום השקעות ומימון בר-קיימא בארגון ה-OECD, את השינוי הדרמטי שעובר השוק הגלובלי ומסמן את ההזדמנות יוצאת הדופן של מדינת ישראל להוביל את מהפכת השקעות האימפקט הבאה.
בתגובה לשאלתה של המראיינת מור יוגב: "כיצד צריכה להיראות מערכת פיננסית מושכלת שתומכת בקיימות", ענה הורקס: כי "המפתח נעוץ בבניית מערכת מיושרת שמגייסת ומפעילה את המגזר הפרטי בהיקפים חסרי תקדים. השוק כבר אינו יכול להסתמך רק על תקציבים ממשלתיים, והפתרון מגיע בדמות מודלים של מימון מעורב (Blended Finance)".
מדובר במבנים פיננסיים דוגמת קרנות משותפות, שותפויות ציבוריות-פרטיות (PPP) או מתן ערבויות ומנגנוני ספיגת הפסד ראשון מצד הממשלה, שמטרתם העיקרית היא הפחתת סיכונים עבור משקיעים מוסדיים ופתיחת צוואר הבקבוק להזרמת הון פרטי לפרויקטים לאומיים וסביבתיים.
כאשר נשאל על ידי מור יוגב לגבי דוגמאות בולטות מהעולם שמיושמות בהצלחה, ציין הורקס: את "צ'ילה, שהציבה לעצמה יעד אמביציוזי במיוחד לגייס לפחות 50% מסך החוב הלאומי שלה באמצעות איגרות חוב ירוקות, חברתיות ובתקני קיימות מתקדמים. גם בבריטניה, הרשויות הפיננסיות והסיטי של לונדון פועלים באינטנסיביות כדי להטמיע את המודלים הללו, הן בשוק המקומי והן בשווקים מתעוררים".
בכיר ה-OECD אף הוסיף: "המגמה הזו מקבלת רוח גבית חזקה מצד הרגולציה האירופית ותקנות הדיווח המחמירות (SFDR), אשר מייצרות אפקט זליגה חיובי ומאלצות חברות וגופי מימון בכל העולם לאמץ סטנדרטים אחידים של שקיפות ומדידת אימפקט".
האתגר הבא של שוק ההון הישראלי: למה הרגולטורים חייבים לשחרר את החבל? | ענת גואטה, לשעבר יו"ר רשות שוק ההון @mor_yogev #כלכלה_הדור_הבא pic.twitter.com/AYLmviTqvw
— ערוץ 10 – ערוץ הכלכלה של ישראל (@tv10israel) June 14, 2026
בהמשך הציגה מור יוגב שאלה נוקבת: "מה לגבי החסמים המרכזיים שעוצרים כיום את המשקיעים המוסדיים הגדולים מלהיכנס לשוק", ובתגובה לכך הסביר הורקס: כי "הבעיה המרכזית היא שאלת הגודל והנזילות. משקיעים מוסדיים גדולים, כמו קרנות פנסיה וחברות ביטוח, מחפשים פרויקטים רחבי היקף, לרוב בשווי של מעל 500 מיליון דולר".
לבעיה הזו מציע פול פתרון דרסטי: "על המערכות הפיננסיות לייצר כלי איגוח שיודעים לאסוף ולרכז פרויקטים קטנים יותר לכדי תיקי השקעות משמעותיים, שיהיו נגישים למשקיעים הן במטבע חוץ והן במטבע מקומי. במקביל, חל שינוי בתפקידן של סוכנויות דירוג האשראי, שנדרשות כיום להטמיע את שיקולי ה-ESG וסיכוני הקיימות בתוך מודלי הדירוג המסורתיים שלהן".
מנחת התוכנית יוגב המשיכה והקשתה: "האם השקעות ירוקות וערכיות אינן פוגעות בהכרח בשורה התחתונה ובתשואות של החוסכים", לכך השיב הורקס בנחרצות: כי כיום ניתן בהחלט "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ולהשיג תשואות שוק מלאות לצד אימפקט חיובי".
חייבים רק לציין שהשינוי מונע במידה רבה מלמטה – על ידי הציבור הרחב והחוסכים לפנסיה שדורשים לדעת שהכסף שלהם מושקע באפיקים ששומרים על העתיד. כאשר מנהלי הקרנות יבינו כי בסיס המשקיעים משתנה, והביקוש לשקיפות מוחלטת בביצועים הסביבתיים רק הולך וגובר.
לסיום, בתגובה לשאלתה של מור יוגב: "מהי ההמלצה המעשית שלך למקבלי ההחלטות בישראל ואיזה פוטנציאל אתה מזהה כאן", ענה הורקס: כי "לישראל יש יתרון ייחודי ומובהק. כחברה ב-OECD, ישראל נהנית מתרבות יזמית ענפה וממעמד מוביל בתחומי טכנולוגיית המים והחקלאות המתקדמת, שני תחומים אלו מהווים את חזית המאבק העולמי במשבר האקלים".
הורקס קורא לישראל, "להעמיק את החיבור למערכת המימון הגלובלית, להרחיב את השימוש בהנפקות של אג"ח ירוקות וחברתיות, ולנצל את הקשרים ההדוקים עם יהדות התפוצות כדי למשוך הון מוסדי ארוך טווח וזול יותר, שיתמוך בצמיחת המשק המקומי".
